החלטתי לכתוב את תגובתי לגודס כפוסט כי חשוב לי להבהיר כמה דברים.
אני אישה שמחה לרוב, ואני כותבת לרוב כי לפעמים כמו כל בן אדם נורמלי יש לי נפילות במצב הרוח, ואז לפעמים אני כותבת פוסט שמכיל בתוכו שבריר מחשבה, שבריר תחושה, רגע של צניחה רגשית, שמתפרש על ידי רבים כאילו אלו הם חיי, אבל זה לא כך.
אני אוהבת את הלבד שלי, רוב הזמן יש לי מה לעשות, ואני אוהבת מאוד להזרק על הספה שלי בלי לתת חשבון לאף אחד מתי קמה או כל דבר אחר...
אני רוקדת המון, אני אוהבת מוסיקה מכל הסוגים, ונהנת לשיר לעצמי בקולי קולות...
הרצון שלי בזוגיות נובע מתוך צורך במשהו קבוע ויציב, שבעתי סטוצים, וקשרים חד פעמיים.
אני לא זקוקה לגבר בחיי, למדתי חשמל ומכונאות רכב כדי לא להזדקק לגבר בשביל לנהל את חיי.
אני רוצה גבר אמיתי בחיי, מתוך רצון לחלוק חוויות וליצור חדשות ביחד.
הדרך שלי לפרוק היא דרך כתיבה, ככה הייתי כל חיי, פורקת את נשמתי על הדף עד שמרגישה שהכל יצא ממני, לא כל מה שאני כותבת מתפרסם, לפעמים זה כל כך אישי ועמוק שקשה לי לחלוק.
כשטוב לי אני כותבת פחות כי אני אף פעם לא מוצאת מילים שמצליחות לתאר את התחושות שלי, וכל מילה נראית לא חזקה מספיק כדי להעביר את התחושה.
אני ציניקנית, בעלת הומור שחור, תמיד מוצאת על מה או על מי לצחוק, לפעמים חסרת טאקט, אבל תמיד כנה.
עכשיו בא לי חיבוק חזק חזק, כזה שמפרק את העצמות ומחזיר את הנשימה...
נס, ג'וינט והרוח הקרירה של הלילה, איזו שלווה מבורכת!
שבת שלום
💜
