יומן חלל

לפעמים אני לא מבינה את החוצפה של אנשים באתר הזה...

החוצפה של אנשים לפנות בלי לקרוא פרופיל.

החוצפה של אנשים שנמצאים בגבולות שלי, לפנות אלי ועוד להגדיל ולהגיד "כמוני עוד לא פגשת, בשבילי תעברי את בגבול... בלה בלה בלה"

החוצפה של נשים, לפנות רק כדי להשיג מידע, או כדי לנסות להרוס...

קצת נגעלתי יותר מידי מהמקום הזה היום...

כל פעם להתאכזב...

מחר נתחיל לקוות מחדש...

שבת שלום

אלה אמורים להיות ימים טובים, הכל מסתדר כמו שרציתי, ובכל זאת יושבת עננה מעל הכל, לא יודעת מה מעיב על הכל, אבל  התחושה היא שהכל זמני, הכל שברירי ועדין...

יש דברים שקשה לי לשחרר מהם, כעסים כל כך עמוקים שהם כאילו מושרשים בי.

לפעמים אני משתלחת בקרובים לי לא בכוונה, אני פשוט שוקעת לתוך המחשבות והכעסים, מנסה לרסן אותם בתוכי, ומספיק משהו קטן שיגרום לטריגר ואני הופכת תוך שניה למפלצת...

אני יודעת שזה מה שסוגר אותי לרוב, אבל אני לא מסוגלת לשחרר, אני לא יודעת אם אני רוצה...

יש שקט בבית, כזה כמו שאני אוהבת...

סופ"ש ארוך שהרבה דברים בו השתנו...

כנראה שכך דברים אמורים לקרות...

נס, ראש, שקט מבורך...

שבת שלום

💜

אז החלטתי לסכם את השבועיים האחרונים לחזרה לשגרה...

אז חזרתי לעבודה, שום דבר לא היה שגרתי בזה!

משמרות כפולות, עומס מטופלים, כולם בהסטרית שיער כאילו לא היינו הרגע בסגר מפני נגיף כלשהו...

אנשים בלחץ כי חודשיים הפסידו טיפול, ולכי תרגיעי עכשיו 200 איש או יותר בשבוע...

חזרתי לתפקד באנרגיה גבוהה, והאדרנלין זורם שוב ברמה גבוהה כמו שאני אוהבת...

אני חוזרת הביתה מפורקת, מרגישה שרירים ששכחתי שקיימים, וכמה שאני אוהבת לקטר, בתוכי אני מאושרת, אני אוהבת לעבוד, אני אוהבת שיש בשביל מה לקום בבוקר...

המון מחשבות ותובנות על המקום שלי בעולם הזה, אבל זה לפוסט אחר, רק אגיד שזה מרגיש יותר מדוייק לי ונכון...

שבת של מנוחה אמיתית אחרי שבוע מטורף...

נס בכוס ענקית,

קססה נחמדה,

שקט בבית,

שקט בראש...

שבת שלום

💜

אשה לא תהייה שווה לגבר מעולם,

עד אשר היא תצעד במורד הרחוב עם ראש מקריח,

כרס תפוחה מבירה

ועדיין תחשוב שהיא מהממת...

יום נפלא

💜

הכל התחיל כאשר התעוררתי עם המחשבה שכבר מזמן לא התעוררתי לתוך חיבוק או סקס בוקר סוער...

אני אישה מינימליסטית, מסתפקת במועט, וכך גם עם הגברים בחיי, מסתפקת בגבר אחד שמספק את כל הצרכים הפיזיים הרגשיים והרוחניים...

אולי בעצם אני טועה בגישה שלי?

אולי הגעתי לשלב בחיי שאני צריכה כמה גברים שימלאו אותי?

הבעיה היחידה במחשבה הזו היא שלא משנה איזה תפקיד הגבר ממלא הוא חייב להיות גבר דומיננטי אחרת אני לא אמשך אליו... 

אם הגבר שמזיין אותי הוא גם הגבר שישן איתי כפיות אז חסכתי לעצמי גבר אחד...

גבר אחד לבילויים ויציאות...

גבר אחד לטיולים בטבע ואקסטרים...

גבר אחד לשופינג...

וגבר אחד לשיחות עומק...

אז גברים... אם מצאתם את עצמכם מתאימים לאחת הקטגוריות אתם מוזמנים לפנות בכתב בשלושה העתקים עם הסברים מפורטים למה אתם מתאימים ואם אתם חתיכים תוסיפו תמונת גוף (סתם שיהיה על מה להסתכל)...

ואם אתם רציניים מידי... אל תפנו בכלל...

בוקר טוב

💜

*פוסט זה הוא בדיחה למי שלא הבין!

אם אנחנו מדברים ואתה אומר שאני היחידה ודברים מתקדמים יפה, בשניה שאני אשמע שאתה מדבר עם עוד נשים באותה הרצינות הקשר שלנו יגמר...

נשים בכלוב מדברות!!!

אנחנו גם לא טיפשות, מרגישים מתי אתם ממקבלים ומתי אתם מדברים רק איתנו...

אז למען הגילוי הנאות...

אם נעלמתי סימן שאחת הנשים שדיברת איתן במקביל אלי גילתה לי שאתם מדברים...

יש משפט יפה בעברית: 

תפסת מרובה, לא תפסת

שבוע טוב

💜

לפעמים כל כך בא לי להעלם...

 זה מגיע כמו גל של עצב...

כל המחשבות משתנות, ומה שהרגיש משמח ומרגש פתאום נראה תפל, ועצוב...

והאמת? נמאס לי!

נמאס לי להציג לכולם שהכל מושלם אצלי.

נמאס לי להתמודד עם הכל לבד.

נמאס לי לדחוק את הרגשות והתחושות שלי לפינה כי אני כבר לא מסוגלת להתמודד עם הכל.

לפעמים בא לי להעלם...

אף אחד לא יכול להבין את המקום השחור הזה, את תחושת הכלום...

אני בוכה לכרית,

פורקת את העצב והכעס...

נרדמת כל לילה לתוך הדמעות...

אבל אף אחד לא יראה, אף אחד לא ירגיש, אני מנגבת את הדמעות כל בוקר, לובשת חיוך, ומתחילה עוד יום מעייף של מסכות והצגות...

יום אחד אצליח להתמודד עם עצמי... או שלא...

היא מסתכלת על עצמה במראה, בוחנת את גופה, סימני הגיל והזמן כבר נותנים בו את אותותיו,

אבל היא הייתה עיוורת אליהם בעודה בוחנת את הסימנים שנשארו עליה מהלילה הקודם, וחיוך מהול בכאב מתפשט על פניה כשהיא מעבירה יד עדינה על ישבנה שמחליף צבעים.

למרות התנגדותה למערכת היחסים שנוצרה, היא נמשכה אליה כמו פרפר לאש.

הוא גבר מבוגר ומנוסה ממנה בכמה שנים, ולידו היא מרגישה ילדה/אישה.

הם יכולים לשבת ולדבר שעות, אף פעם לא נגמרים להם נושאי השיחה, סיפורים שלו, מתעררבים בסיפורים שלה, צחוקם נשמע למרחוק, ולפעמים דמעה מלווה אותם.

בפגישה הלפני אחרונה, הוא החליט שהגיע הזמן שלה לחוות את הכאב שהוא חלק ממנו, והודיע לה שבפגישה הבאה היא הולכת לכאוב בשבילו.

ביום של הפגישה היא חשבה לבטל אותה כמה פעמים, ההתרגשות והפחד מהלא נודע היו עצומים, אבל היא סמכה עליו ולא אמרה דבר.

הם נכנסו לחדר, התיישבו בסלון, והתחילו לדבר כמו שהם אוהבים, הנושאים מתחלפים בקצב אדיר, ולרגע נדמה שהיא מנסה למתוח את הזמן כמה שיותר.

לפתע הוא מושך אותה אליו, משכיב אותה על ברכיו, מעלה את שמלתה, מוריד את החוטיני שלה בגסות ומתחיל להכות את ישבנה וללטף לסירוגין.

צחוק של מבוכה וכאב פורץ ממנה, אבל הוא מקבע אותה על ברכיו וממשיך להכות, כל ספאנק יותר חזק מקודמו, התחושה שורפת, דמעות עולות בעיניה אבל היא לא מפסיקה אותו, היא יודעת שעכשיו זה הזמן שלו לפרוק.

הוא מקים אותה, מוריד מעליה את שמלתה, מחבק אותה קרוב וחזק, ומוביל אותה אל המיטה הגדולה.

הוא משכיב אותה על המיטה ומתחיל להכות בישבנה עם כל מיני דברים מאולתרים, הכאב מתגבר, היא כואב ודומעת, מנסה להקשיב לקולו מבעד לקולות ההצלפה, החגורה נשלפת לקראת הסוף, וכדי לשמור אותה כואבת, הוא מבקש ממנה לספור, כל עשר הצלפות מלוות בליטוף עדין ומרגיע...

היא עומדת מול המראה, ונזכרת בלילה שעבר, הסימנים שהוא השאיר עליה, המגע החזק והעדין, היא יודעת שהם חוו בלילה הזה משהו מעבר, משהו מיסטי כמעט קרה שם ביניהם.

אין סיכוי שבימים הקרובים היא תוכל לשכוח...

יום שישי הגיע ממש מהר השבוע, מסתבר שכחתי איך זה להיות עסוקה...

דברים שקורים כרגע בחיי מחדדים לי את הרצון בגבר חזק לצידי, זה באמת חסר לי,

מצד שני אני נרתעת מהתחלות חדשות,

אין לי כוח להתחלה, אי אפשר לדלג על כל השלבים המביכים האלה?

עוד מעט חוזרת לעבודה, יהיה לי הרבה פחות זמן לחשוב על זה...

חוזרת לתוכניות שנקטעו בגלל הקורונה, הגיע הזמן לסגור את כל הפינות בדרך אל החופש...

שבת שלום

💜

הכלוב מלא 

באנשים קטנים

שעושים

צל גדול