יומן חלל

אז נושא הפייקים בכלוב חוזר כל פעם...

תקראו את הפוסט שלו ותבינו כמה התופעה מכוערת...

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=1009638&blog_id=29190

הלוואי וימצא הפתרון לנושא הזה...

אנשים תלמדו להתקדם זה לא מחמיא לכם לשלשל נגד הרוח...

כבר כמה ימים רוצה לחזור לכתוב...

מנסה להבין מה גרם למחסום הכתיבה שלי לאחרונה,

כותבת ומוחקת, כותבת ומוחקת...

ואז אני מבינה שאני מנסה "להתחשב"

לא לכתוב יותר מידי כי אז יתחילו שאלות...

לא לכתוב פחות מידי כי אז לא באמת אפרוק...

ובמי אני מתחשבת באמת?

הרי אני לא מחוייבת לאף אחד,

גם אין אף אחד באופק...

ואולי זו רק התקופה הזו שהוציאה את החשק מהכל...

עוד קצת וחוזרים לשגרה...

החזקתי מעמד שלושה חודשים אז שבוע יעבור מהר...

אני אחזור לכתוב (הבטחה לעצמי).

אני עוד אחזור לבעור מבפנים ולשפוך הכל למסך...

וכמו תמיד...

נס קפה, ראש והרבה שקט...

לילה טוב

💜

שוכבת על הספה בסלון...

המזגן עובד שעות נוספות...

הבית הקטן והצפוף שלי מרגיש ריק...

מתגעגעת לתחושה המרגיעה ומסעירה של קשר חדש,

להתרגשות מדברים קטנים,

למילים שמרעידות את הלב ומרטיבות את הכוס...

למגע שגורם לכל תא בגוף להתעורר...

להתעורר בבוקר אחרי לילה של זיונים, להסתכל על הגבר שלצידי ולחייך...

לא רוצה להתרגל ללבד, אבל אני בדרך לשם,

יותר מידי זמן לבד,

בסוף אשכח איך יוצרים קשרים...

עצוב לי היום,

בודד לי היום...

שבוע טוב

💜

חם מאוד השבת... 

אני אעביר את השבת כמו כל יום בשלושת החודשים האחרונים... בבית.

עדיין לא מצאתי הרפתקאה חדשה... השעמום יוצר ווקום של חוסר חשק...

נראה שאחזור לישון...

אם אין גבר שיעיר לי את החיים אולי אחלום על אחד כזה...

איך תראה השבת שלכם?

💜

כן כן, צריכה להזכיר לעצמי כל יום איזה יום היום...

אין סדר יום, 

אין שגרה,

אין בשביל מה לקום בבוקר...

אני מרגישה כבויה...

צריכה משהו או מישהו שיוציאו אותי מהמצב הזה...

צריכה הרפתקאה חדשה!

משהו שיעיף אותי, יעסיק לי את הראש...

אלך להכין קפה ולחפש משהו מעניין בנטפליקס...

בוקר טוב

💜

שישי בלילה...

כל כך משעמם לי הלילה...

הכל נראה כל כך סתמי...

צריכה שיחה טובה, מפגש מעניין, ים, מדבר,

כל דבר שיוציא אותי מהמקום הזה של השעמום...

שבת שלום

💜

בימים האחרונים אני מתקשה לישון בלילות אבל מצליחה להשלים שעתיים שינה בכל צהרים...

התעוררתי עם תחושה שישנתי יומיים...

הודעות על הקלות בסגר, ואולי חזרה לעבודה בתחילת חודש הבא שיפרו את מצב הרוח...

עוד מעט נחזור לשיגרה...

עוד קצת וגם נוכל להפגש...

ככה צריך לפתוח סופ"ש...

יש אנרגיות טובות באוויר...

שבת שלום

💜

אני שוב נוגעת בגבולות, משחקת בראש עם מה ש"אסור"...

יודעת שצריכה לעצור...

בתוכי יודעת למה שמתי גבולות במקומות מסויימים...

אבל המשיכה הזאת לריגוש...

גם כשכל הנורות האדומות נדלקות אני מתעלמת מהן...

ההליכה הזו על הגבול, ההתעלמות מכל מה שאמרתי לעצמי בעבר, הקונפליקט שאני יוצרת לעצמי בראש, זה מרגיש לי כמו פרפר שנמשך לאש...

ואני כועסת על עצמי שאני לא מפסיקה,

דפיקות הלב המואצות מגיעות עם התרגשות ופחד...

וכמה שאנסה להתכחש לכך זה מחרמן אותי, ומרטיב...

אני מנסה להתרחק מהשוליים, לא להתפתות, אבל נמשכת לשם שוב ושוב...

עומס יתר של מחשבות לאחרונה...

מרגישה לפעמים שניה לפני התפוצצות...

הכל בגלל כל הסרטים שאני מריצה לעצמי בראש, מיליון דרכים שדברים יכולים להשתבש בהן...

ואז הכל נהיה שחור, אני לא זוכרת על מה חשבתי, והמחשבות משתנות, והסרט משתנה, רק התחושה נשארת... 

לפעמים אני מוצאת את עצמי לוקחת נשימה עמוקה כאילו הפסקתי לנשום פתאום...

הסגר הזה, הבידוד, השגרה שהשתנתה, חוסר היכולת לעשות דברים שרגילה....

אוףףףףף נמאס לי מהכל!

אם רק היה מתג כיבוי למוח...

אני אוהבת לגעת, התחושה של עור נוגע בעור...

חסר לי לגעת, ללטף, להרגיש...

יעבור עוד הרבה זמן עד שאוכל להרגיש את התחושה המשכרת של עור בעור...

אני אוהבת לנשק, והרבה...

נשיקות קטנות שמכסות את כל הגוף...

נשיקות עמוקות, תובעניות, מרטיבות...

מי יודע אם נוכל להתנשק אחרי הקורונה...

אני חושבת הרבה היום...

אני מרגישה עצבות היום...

געגועים למגע אמיתי, לחום, לחיבוק...