שוב לילות ללא שינה, אבל בלי התחושה שמשהו מעיק, סתם מחשבות על הכל ועל כלום...
חוזרת אלי שוב ושוב שיחה שנהלתי עם חבר, היא הייתה קצרה אבל השאירה בי סימני שאלה...
מה הוא אושר? איך מגדירים אותו? האם אפשרי שנרגיש טוב גם כשהכל לא מושלם סביבנו?
זה התחיל בזה שלא ישנתי כמה לילות חוץ משעה או שעתיים במשך היום, אבל המצב רוח שלי היה טוב, לרוב יש לי מצב רוח טוב, אני מחייכת וצוחקת כל הזמן, נכון שיש דברים שהם לא מושלמים, ונכון שיש עוד דברים שדורשים טיפול, אבל זה לא אומר שבגלל הדברים האלה אסור לי להרגיש טוב, נכון?!
השיחה התחילה בברכות הרגילות, ואז כשהוא שאל איך אני ומה קורה, עניתי "הכל טוב!" ואז הוא התחיל "מה טוב? כשאת אומרת הכל טוב לא הכל טוב" צחקתי וחזרתי על כך שבאמת הכל טוב, וטוב לי.
אז הוא התחיל למנות את כל הדברים שאמורים לדכא אותי, או להוריד אותי, או למחוק את החיוך מפני, כאילו שהאושר שלי תלוי בכל אותם דברים חיצוניים ולא בי עצמי...
לפני הרבה שנים למדתי שהחיים שלנו לא תמיד מתנהלים כמו שחלמנו, יש הרבה מהמורות ומכשולים בדרך, ולפעמים גם טועים בדרך וצריך לחזור לאחור ולבחור נתיב חדש. למדתי גם שהאושר שלנו לא תלוי באף אחד אחר רק בנו, ומתוך הקשיים, מתוך הכאב והעצב, מצאתי את הדרך להיות מאושרת גם בלי עזרים חיצוניים, וכמו כל בן אדם נורמלי גם לי יש עליות וירידות בחיים, אבל אני לא מתייחסת לימים הרעים שלי כמשהו קבוע, אני יודעת שהם יעברו, אני מוצאת דרכים לפרוק ולהקל על עצמי (כמו לכתוב בבלוג) והם עוברים, והחיוך חוזר, וההומור והציניות והצחוק חוזרים למרכז.
איבדתי ילד לפני כמעט תשע שנים ולא איבדתי את החיוך ואת חוש ההומור, אז דברים אחרים חיצוניים ימחקו לי אותם?
למה כל כך קשה לאנשים לקבל את זה שיש אנשים שמסוגלים להיות בטוב למרות הכל?
איזו חפירה על הבוקר, נשפוך פה מים נהפוך את זה לנחל... תזרמו!
בוקר טוב
💜
