לפני שנתיים. 26 בנובמבר 2021 בשעה 6:02
אחרי שבוע בצפון, הראש והלב כבר היו במקום אחר, פחות כואבת פחות עצובה, משקיעה זמן בדברים שלא עשיתי שנים, מפנקת את הילדים בבישולים של בית, המחשבות עליו כבר פחתו והצלחתי להתנהל ימים שלמים בלי כמעט לחשוב עליו.
רצף אירועים שלא בשליטתי החזיר את המחשבות בבום! ובין הכעס והמילים ששרפו לי את הנשמה, הגעגוע חזר, הצורך הזה להיות בין ידיו, בחיבוק הזה שמחזיר לי את הנשימה, הצורך חזר והתיישב לי כמו כדור בגרון.
אני עדיין אוהבת אותו, ולא משנה איזה סרט אכניס לעצמי לראש הלב עדיין אוהב, והנשמה מרגישה אבודה בלי הלב שלו לצידה, קשה לי לנשום, אני כל כך מתגעגעת!
מחשבות על להתקפל מפה ולנסוע הביתה, להכנס למיטה שלי ולא לצאת ממנה שנה, אולי אצליח לשחרר קצת ולבכות...
זמן קפה וסיגריה
לעצור את המחשבות
בוקר טוב
💜
