לפני שנתיים. 20 במרץ 2022 בשעה 5:57
אני אישה של מילים, יודעת לדבר (לפעמים בלי הפסקה), יודעת לכתוב ולהביע את עצמי גם במשפט או שניים.
לאחרונה נעלמו לי המילים, אני לא מצליחה לבטא את עצמי.
אני לא מצליחה לדייק את המילים שלי, את המחשבות שלי, את הרגשות שלי.
אני מנסה קודם לדבר עם עצמי, להגיד את כל המילים הקשות קודם בראש, אבל גם לעצמי אני לא מצליחה להגיד הכל.
קמתי הבוקר עם דמעות, לא בכי, לא שבר, רק דמעות, לא זוכרת על מה חלמתי, לא יודעת למה, אבל כל כך עצוב לי שכבר שעתיים לא משנה מה אני עושה, הדמעות לא מפסיקות לרדת.
פעם הייתי מספרת לעצמי שהדמעות שוטפות את הצער מהגוף החוצה, שלבכות זה טוב ומשחרר, ואז הפסקתי לבכות, הרגשתי שאנשים מתרגמים את הבכי שלי לחולשה, שאם אני בוכה צריך לרחם עלי, אני לא צריכה רחמים, במיוחד לא כשאני לא מרחמת על עצמי.
🖤
