הרבה לא יודעים את זה אבל אני ונילית, קצת קינקית, אבל ונילית שאפשר למות.
נכנסתי לבדסמ דרך חבר טוב, ולא תמיד נראה לי שמהסיבות הנכונות.
הייתי אחרי גירושים, בטחון עצמי ברצפה, חסרת חיי חברה, כל מה שבאמת רציתי זה שינוי אווירה, וקצת חברים חדשים שיכניסו שינוי ועניין לחיי.
הכירו לי את האתר הזה, ובאמת שכל מה שרציתי היה ללמוד מה זה בדסמ, לקרוא בלוגים מעניינים, ולכתוב בעיקר סיפורי פנטזיה קצרים, בפועל שילבתי קצת בין כתיבת סיפורים לכתיבה על חיי הפרטיים, שיתפתי תחושות רגשות, וקצת סיפורי אהבה שהסתיימו בכאב לב.
טוב גם למדתי להנות מצומי על ידי פרסום תמונות שלא מביישות אף ילדה סקסית למרות גילי המתקדם.
בתחילת דרכי פה, הייתי נעה בין זעזוע לקינאה לחרמנות מהפוסטים שהייתי קוראת פה.
השתדלתי מאוד לא לשפוט אחרים על הבחירות שלהם עד שהם היו כופים עלי את הבחירות שלהם ונפגעים כשהייתי מסרבת להשתתף בפנטזיות שלהם שבכלל לא תאמו את מי שאני ואת מה שאני רציתי בשבילי.
עד היום אני מקנאה באנשים פה על רמת הפתיחות שלהם, על חוסר הפחד לנסות ולהתנסות בדברים חדשים, על יכולת שלהם לנהל כמה מערכות יחסים במקביל בלי להרגיש רגשות אשם או בלי שהמצפון שלהם יזיז להם משהו.
יש דברים שאני עדיין לא מבינה, ולא חושבת שאחרי הזמן הרב שאני אוכל להבין, יש דברים שמחרמנים אבל אני יודעת שאני לא בנויה לחוות אותם בלי לפגוע בנפש העדינה שלי, או להרגיש שאני מאבדת עצמי, במיוחד אחרי שלקח לי המון זמן למצוא את עצמי מחדש.
יש דברים שהתנסתי בהם ואהבתי, ויש כאלה שהכניסו אותי לחרדות והעדפתי להתרחק מהם.
וכמובן שיש דברים שמזעזעים אותי עד היום, אבל למדתי שיש אנשים שזה הצורך שלהם ומי אני שאשפוט צרכים של אחרים?
נתקלתי בכל כך הרבה אנשים שבוגדים בבני הזוג שלהם רק כדי להכניס קצת ריגוש לחיים שלהם והם לא באמת קשורים לבדסמ או לפטישים, פשוט מחפשי זיונים שלמדו את השפה פה והשתמשו בה להשיג זיונים קלים.
קצת קשה להיות להיות ונילית מונוגמית בכלוב, במיוחד כשאת מכירה אנשים שהיית רוצה להכניס לחיים שלך בבלעדיות אולם הם מעדיפים ריבוי קשרים על קשר בלעדי איתי.
לפעמים הייתי מתפללת שאולי אלה רק הפחדים שלי שמדברים ויום אחד יתגלה שגם אני כזו, ופחות יפריע לי להיות חלק ממערכת יחסים מרובת משתתפים, אולם זה לא קרה, ורק חידד לי כמה אני זקוקה לבלעדיות, לרגש, לאהבה אמיתית כדי להיות חופשיה.
אני מסוגלת להעניק את עצמי רק לגבר אחד, ולא יכולה לחשוב על אותו הגבר עם נשים אחרות כי אני רכושנית וקנאית, וזה בכלל לא גורם לי לחרמנות.
יש פעמים שאני ממש רוצה לצאת מהאתר הזה ולא לחזור לעולם, הרי פה לא אמצא את אהבת חיי, לא אפגוש את אותו אחד שירצה אותי לנצח, ועדיין אני חוזרת לפה כמה פעמים ביום, קוראת בלוגים, כותבת בבלוג שלי, ומדברת/מקשקשת בצ'אט במשך שעות.
יש פה אנשים מכל הסוגים והמינים, ואני מקנאה בהם על היכולת שלהם להנות מסקס בצורה שאני אף פעם לא אוכל כי אני לא מחווטת בצורה כזו, אולי זה החינוך שלי מילדות, אולי זה פשוט האופי שלי, אולי אלה השנים שחלפו בלי להתפתח מינית, מה שזה לא יהיה זה גורם לי לקנא בהם, והדבר שאני הכי שונאת זה לקנא באחרים, זה רגש רע ומאוד מגביל, אבל הוא שם ואני לא מתעלמת ממנו, רק מודעת אליו ומחכה שיעבור לי.
בצעירותי הונילית, מיניות הייתה מאוד חשובה לי, התנהלתי בצורה מינית, וסקס מזדמן עם גברים חתיכים שתמיד נראו לי לא מושגים היה מן משחק אצלי, היום הרגש יותר משחק אצלי, ואם אין רגש גם הכוס מסרב להרטב, והמוח נאטם, בכל הפעמים שהחרמנות נצחה את הרגש הרגשתי ריקנות נוראית אחר כך, תחושה שהייתה מלווה בהלקאה עצמית, ואפילו גועל מעצמי.
בכל הפעמים שהרגש היה מעורב עפתי כל כך גבוה שההתרסקות אחר כך הייתה כל כך כואבת שלפעמים הרגשתי שקשה לי לנשום, והייתי פיזית מרגישה את הלב שלי נשבר לרסיסים.
הדבר היחיד שהייתי רוצה ללמוד ועדיין לא הצלחתי, זה לאהוב את עצמי באמת, לאהוב את החיצוניות בנוסף לפנימיות, באמת, בכנות ולהנות מעצמי, ולהיות עם בטחון עצמי גבוה, בלי התנשאות, ובלי משחקים של כאילו.
אולי יום אחד כל זה יקרה...
היום לא.
💜
