בין הקפה הראשון לשני,
אחרי לילה נוסף ללא שינה
הגוף תפוס (בעיקר הצוואר)
המתח נותן אותותיו בגופי
נרגעת לאט עם השקט של הבוקר
מאזינה לבוקר שמתעורר איתי
ציוץ הציפורים, רעשי מכוניות
ושקט בבית, שקט רועש
מבינה שהרעש נמצא בראשי
השדים שרקדו בי כל הלילה
ניזונים מפחדי, צוחקים בראשי
צוחקים כי הביאו אותי לפי בתהום
פתחו את דלת הגיהנום
ואני כמו פרפר נמשכת לחום
רוצה לגעת בלהבות
עומדת בפתח ולא זזה...
עוצמת עיניים מניחה לגופי ליפול
אך משהו עוצר בי
משהו מושך לאחור
מונע את הנפילה
החיים! החיים חזקים מהכל!
מתיישבת שם על פי התהום
לא נושמת לא רואה
רק הכאב שמפלח את הנשמה
מזכיר לי שאני עוד פה
מוכנה למערכה הבאה
מנגבת דמעה סוררת
לוקחת נשימה עמוקה
מסתכלת לשדים בעיניים
וצועקת "לא הפעם"!
עוד לא סיימתי להלחם על חיי
אני פה, אולי קצת נחלשתי
אבל חזקה מספיק בשביל להלחם
הנה קמתי!
פוקחת את עיניי, מקשיבה
בשקט של הבוקר החיים מתעוררים
ורוח קרב חדשה בתוכי!
בוקר טוב עולם
גם הפעם לא נפטרת ממני...
💜
