לפני 5 שנים. 24 בספטמבר 2018 בשעה 17:07
כן אני מפחדת (לפעמים) בעיקר כשמדובר בלפתוח את הלב והנשמה מול אנשים, אני אצור קשרים שמראש אני יודעת שלא יגיעו ללב שלי.
אני מפחדת להפתח ולהראות את כולי, יש בפנים יותר מידי חושך, והחושך הזה מפחיד, כל כך קל להישאב לתוכו, להתבוסס בו כמו בוץ דביק, כמו חול טובעני, ואני נאבקת בו יום יום, מאירה לתוכי והאור נבלע בחושך.
אני לא רוצה לפחד יותר, אבל הפחד הזה שומר עלי, מוביל אותי בשבילים הבטוחים, למרות שיש דברים בצידי הדרך שמושכים אותי, לפעמים מושיטה יד כדי לגעת, אך מושכת אותה חזרה שמא אתפתה, פן אסטה מהדרך ואאבד את עצמי שוב.
איבדתי כמעט הכל בחיי בגלל הפחד הזה, וככל שהזמן עובר אני מתבססת בתוך הפחד, נסגרת בפני העולם, ולא נותנת לעצמי להרגיש כלום.
כן אני מפחדת, מפחדת להרגיש...
💜
