יומן חלל

שישי בלילה...

כל כך הרבה דברים יכלתי לעשות היום ואת כולם דחיתי בתירוצים שונים...

אין לי כוח לאנשים היום, כולם מעצבנים אותי בסופו של דבר, ואני מתעצבנת בקלות ומשטויות...

מרגישה כמו הר געש לפני ההתפרצות...

קשה לי להסביר מה אני עוברת, קשה לי להסביר למה אני מתרחקת...

זו תקופה מחורבנת... ומצד שני כל החיים שלי מחורבנים אז התקופה הזו מתארכת לה כבר כמה שנים...

אז ככה זה מרגיש כשמאבדים את שמחת החיים...

עצב מתמשך, דמעות שזולגות מעצמן, חוסר תיאבון, אין לבידו, אין חשק לכלום...

לא חשבתי שזה יקרה לי, נשבעתי לחייך תמיד, נעלם החיוך מזמן...

מרגישה שהזדקנתי בעשר שנים החודש...

אולי באמת לא נשאר בשביל מה להמשיך?