יומן חלל

שקט!

הרבה זמן שאני מחכה לשקט הזה...

כבר כמה ימים מאז שחזרתי לדבר "איתו" , הוא נכנס בי חזק, העמיד לי מראה אכזרית מול הפנים, ולהניח לי עד שהכל יצא,

עד שהסכמתי לקחת את היד המושטת אלי ולהעזר בו לצאת מביצת הרפש המנטאלית בה שקעתי העברתי את עצמי בעיקר, שבעת מדורי גיהנום...

לא רציתי עזרה, לא רציתי לקום, לא רציתי כלום!

אבל גם לא רציתי לאבד את האדם האחרון שעוד מאמין בי, אז שחררתי, נתתי לו להגיד הכל, וזה לא שהוא צריך הרבה מילים, לפעמים מילה אחת שלו זה כמו משפט שלם, רק צריך להקשיב ולהפנים...

היום אחרי שיחה ארוכה כל הבוקר, אחרי שהוצאתי את כל הפאסיב אגרסיב, אחרי כל המילים והדמעות, הגיע השקט...

הוא ראוי להערצה, הוא לא נבהל ממני, לא מתקפל ובורח כשאני תוקפת בלי לראות מי מולי.

ועכשיו כל מה שאני רוצה, זה לשקוע בחיבוק שלו, לשים ראש על החזה שלו, ולהרדם למנגינת פעימות ליבו...

אולי פעם אקבל אומץ ואבקש ממנו להיות שלו באמת...

בינתיים יש לי שקט בראש, שקט בנשמה, הוא אולי רחוק פיזית אבל הוא בתוכי תמיד, זה מרגיע...

תודה לך שאתה פה, תודה שאתה רואה בי את כל הדברים שאני לא רואה, תודה שאתה מראה לי את הדרך חזרה אלי...

הולכת לנצל את השקט הזה ולנסות לישון קצת...

המשך שבת רגועה

💜