יומן חלל

כבר מאוחר בלילה...

חוזרת מהעבודה מפורקת,

מתפשטת תוך כדי כניסה לבית,

מרתיחה מים,

פותחת את הברז במקלחת, מחכה שהמקלחת תתמלא אדים, ונכנסת למים רותחים.

המקלחת מהירה, הגוף מותש מהיום...

מתעטפת במגבות ויוצאת להכין קפה ולהתכונן לשינה.

מהר מאוד העייפות משתלטת עלי, ואני נכנסת למיטה עירומה...

לא יודעת כמה זמן ישנתי, אבל ההתעוררות הייתה מפתיעה, כואבת ומחרמנת באותה נשימה, אותה נשימה שנעתקה ברגע שהבנתי מה קורה...

החלטת להפתיע, הגעת באמצע הלילה, נחוש לקחת את מה שנמנעת לקחת במשך זמן כה רב.

התעוררתי מהספאנק הראשון, עדיין בין חלום למציאות, שומעת את עצמי נאנחת, הכאב היה נעים וצורב, היד השניה הייתה על עורפי מהדקת את ראשי לכרית, אני מרגישה את הנשימה שלך ליד האוזן שלי, ואתה שואל בשקט "עוד?" אני לא חושבת שעניתי, אבל שוב הרגשתי את ידך נוחתת על ישבני החשוף מולך, גופי מתעורר למגעך,  ראשי עוד מעורפל מאושר, ליבי פועם באוזניי, וגם הכוס פועם, בוערת מבפנים, ואתה לוקח את הזמן, מבין שאני מפקידה בידייך את גופי לרצונך...

אתה בודק את הרטיבות שלי, שתי אצבעות מחליקות לתוכי בקלות, ואני מתפתלת תחת ידך שמרתקת אותי למיטה, מייללת בשקט את החרמנות שלי לתוך הכרית...

אחרי זמן שנדמה כנצח, ותחושה שאין אזור אחד בישבני שלא בוער למגע, אתה חודר לתוכי, מזיין חזק, תובע בעלות על חוריי, וגופי, מסמן בידייך, ושינייך, עד ששנינו מתפרקים, אתה גומר בתוכי, מסמן גם בפנים את מה ששלך...

אתה נשאר בתוכי נשכב לצידי אוסף אותי אליך, מחבק חזק, ואני נרדמת לתוך החיבוק, חיוך של אושר על פניי ואושר מטורף בליבי...

מתעוררת בבוקר, לבד...

אין זכר למה שחשבתי/חלמתי שקרה בלילה...

תחושת הכאב בישבני מאשרת שאכן קרה...

במבט למראה אין סימן שנראה...

ואני מבולבולת...

היה או לא היה?