יומן חלל

יש לי זיכרון טוב (לרוב).

אני זוכרת אחורה שנים לפרטיי פרטים, אבל יש חלקים בזיכרון שמחקתי, לא רלוונטיים ותופסים מקום לדברים מיותרים אחרים...

תמיד הראש שלי עובד בלצלם מצבים, לזכור מילים, לדעת הכל שניה לפני, והמוח פעיל כל הזמן, מנתח, מפרק, מחשבות מתחלקות לתאים, מגרות, זיכרונות...

וכשהראש התמלא למדתי לזכור בעיניים, בפה, באוזניים, בעור...

זכרתי מראות כמו הבזקי תמונות...

טעמים מזכירים תמיד מקומות מצבים, רגשות...

צלילים וקולות מזכירים אנשים...

אבל הזיכרון שאני הכי אוהבת עוד מאז שאני ילדה קטנה זה הזיכרון של העור...

העור שלי זוכר הכל, כל ריפרוף של רוח, כל מגע עור לעור...

העור שלי זוכר לפעמים עד כאב, עד עונג מתמשך...

הזיכרון של העור גורם לצמרמורת, זרמים שעולים ויורדים לאורך כל הגוף, יוצרים זיכרון של מגע כמו ציור מתחת לעור...

כשהעור זוכר, כל הזיכרונות מתעמעמים, נותנים לו מקום, העיניים נעצמות, הפה מתייבש, האוזניים גועשות בהלמות הלב...

יש לי זיכרון טוב,

אבל העור זוכר לא נותן לי לשכוח...