ערות

כבר הרבה זמן לא דיברנו, וגם ההתניה של לקוות להודעה ממך פגה.

את זוכרת את הרגע ההוא שהעברתי את אצבעותיי ברוך על שיערך, רק כדי לעזור לך להירדם? 

זוכרת כמה אושר הציף אותי החיוך המרוח שלך?

את זוכרת איך בבוקר, אחרי הלילה בו נפשותינו השתרגו להם במחול שדים, כמו עשן סיגריה, זוכרת שביקשת לחוש את אצבעותיי עמוק בתוכך, שנייה לפני שחוזרים למציאות.

זוכרת שאמרתי לך שאני חושש שהנשמה שלי לא מרגישה יותר כלום, ואת עטפת אותי עם החזה הגדול שלך?

זוכרת איך שרתי לך את השיר המיוחד שתמיד ישאר רק שלך?

זוכרת? כי אני, שפחדתי שלא ארגיש כלום, ובגלל זה שחררתי אותך, נזכר ולא שוכח, מתקרב ואז בורח, מקווה שאת עדיין זוכרת.