אז לפני שבועיים הוזמנתי לברית מילה. וזה היה נורא מוזר, כאילו זה נורא מוזר להיות בברית – לתקוע רבע עוף באולם הכי זול ברעננה, בשעת צהריים, ביום שלישי, באמצע אזור תעשייה.
לתקוע רבע עוף, ממש כמו בשנות ה-80 העליזות, בזמן שחותכים לתינוק קטן את הזין. להריע תוך כדי למוהל, ושרק לא יעשה טעות, כי אז זה יגמר בפיאסקו ( נשמע כמו שם של אולם זול), ממש אסון ורסאי (מתבקש).
אבל זו לא הסיבה שבגללה אני מספר לכם את הסיפור הזה, הסיבה היא כי למרבה ההפתעה, הרב שחתך לתינוק הוא אותו רב שחתך גם לי את השמוק.
דמו בנפשכם, ללחוץ את היד לאדם שחתך לך את הזין ועוד ולא לנטור לו טינה.
להתכווץ תוך כדי הטקס (ליטרלי) ולהיזכר בבולבולון הקטון והחמודון שהיה לי.
ועד היום, אני נשבע לכם כשאני פוגש אותו עולה בי אותה מחשבה, האם הוא עשה עבודה טובה או שפיקשש, כי אולי הוריד לי חתיכה אחת יותר מדיי, ואיזה זין יכל להיות לי אלמלא היה חותך בסכין החדה.
כן כן, לא קל להיות יהודי. העיקר מתלוננים על ייסורי האנטישמים, בעוד שאנחנו חותכים לעצמנו את הזין, מריעים תוך כדי, תוקעים רבע עוף, לוחצים ידיים והכי חשוב, לא נוטרים טינה.