ורבאלית

אני אישה של חורף. השנה, שלא בניגוד לקודמותיה, שוב לא היה חורף ועכשיו נחת עלינו קיץ מגעיל ודביק.
אם הכלב הוא חברו הטוב של האדם, המזגן הוא החבר הכי טוב שלי.
נפגשתי איתו לצוהריים. לא עם המזגן.
לא תקשרנו כבר המון זמן ויצא קטע ספונטני.
מעולם לא התחשק לי להשתמש בו. נפגשנו פעם כשרק התחיל להתעניין בתחום.
הוא התפתח לכיוונים אחרים. שנינו ידענו זאת, מה שהקל ואפשר לנו להיות הכי אובייקטיביים.
נכנסתי למסעדה. הוא כמובן, כבר היה שם עם בקבוק יין אדום מוכן לקראתי.
התקשקשנו וכיסינו כל נושא אפשרי פרט לבדס"מ.
השלמנו את מה שהחסרנו אחת מהשני בתקופה האחרונה והגענו לקינוח.
"בניתי חדר בדס"מ בבית. בא לך לבוא לראות?"
"בכיף." ידעתי שיש לי עוד כמה שעות פנויות ואני לא לחוצה בזמן.
הוא עבר דירה לפני חצי שנה לערך אבל, לא יצא לי לבקר.
אחרי מיליון הזמנות, הוא הבין שזה יקרה מתישהו ואין צורך לשבת לי על הוריד.
הגענו והוא החנה. יש חניה פרטית, יתרון עצום בת"א!
בנין יחסית חדש עם שומר. נכנסנו למעלית.
"שאפו, אחרי החור המסריח שהיה לך בפלורנטין, זה בהחלט שדרוג."
"די, אל תלכלכי על הזולה ההיא. היא היתה בת זונה."
"בת זונה, לא בת זונה, זה היה כמו לגור בקופסת קרטון של אבקת מרק אסם שפג תוקפה לפני שנתיים."
"זה היה ריח של תבלינים, מה את מבינה."
"תבלינים? לזה אתה קורא תבלינים?"
החטפתי לו סטירונת בקטנה. כזאת חברית וגם כך אנחנו במעלית, לא רואים.
היה שקט לרגע. הוא השפיל עיניים.
"טוב, העיקר שעברתי ואת הדירה הזאת תאהבי, אני מכיר את הראש שלך. גם היתה עוזרת הבוקר.
מה, אני לא יודע עם מי יש לי עסק? מחר כבר לא הייתי מעז להזמין אותך. ויש גם את החדר."
הגענו ונכנסנו. הייתי די בהלם. הג'לוך הזה שתמיד, אבל תמיד היה מבולגן ובמקרה הטוב הבית שלו נראה כמו חושה בסיני שעברו בה לפחות 30 חבר'ה מסטולים ומג'וייפים, מחזיק בית נורמלי. ולא סתם נורמלי. עם LCD ומקרר ודברים שיש בבית שפוי.
הייתי חייבת לבדוק את יתר הבית. נכנסתי למטבח, לשירותים, לחדר שינה.
הלם טוטאלי.
"עוד מעט תגיד לי שאתה מתקלח כל יום."
"תגידי, מה נראה לך, שאני איזה ג'יפה? טוב נו, היו תקופות. אבל הן עברו וזהו. את רואה שהשתנו דברים."
"טוב, תביא לשתות. סופסוף יש לך כוס נקייה בבית."
ואז זה עף לו החוצה: "ומה גבירתי רוצה לשתות?"
גם שגר בג'יפה ההיא המקרר שלו והבר היו תמיד מלאים.
"התחלנו ביין, נמשיך. ותביא גם מיים מינרליים."
הוא שתק והלך להביא.
המשכתי להסתובב בבית. הגעתי לדלת חצי פתוחה. הצצתי פנימה. החיוך עלה בשבריר שניה.
צרחתי איפה הוא והסתובבתי. פתאום הוא עמד לי מול הפרצוף ההברה האחרונה כבר יצאה בטון רגיל.
"הבאתי את השתייה, גבירתי. אני רואה שמצאת את החדר בעצמך."
הוא שוב קרא לי גבירתי.
לא התייחסתי ונכנסתי פנימה.
"תניח את השתייה על השולחן ותראה לי מה יש פה. הרי באתי לראות את החדר הזה."
"כן גבירתי."
הפעם כבר לא הבלגתי.
"תתפשט. אני רוצה לנסות כל דבר שיש פה עליך. סופסוף חתיכת ג'יפה שכמותך,
אחרי כל כך הרבה שנים אתה מספיק נקי שאגע בך."