החיים

זה היה יום מיוחד שקרה מאוד מזמן והיה מאוד לא אמיתי.
הוא התחיל סתם, יום שכזה, חורף, חם (כמו שחורף ישראלי אוהב להיות) יום שרוב האנשים התלוננו על שהם באו עם סוודר (כמו שאנשים אוהבים להתלונן).
יום כזה שרק בדיעבד אפשר לומר עליו שראשיתו לא העידה על אחריתו.
רוב הולכי השתיים ספקו כפיהם, פערו עינהם בתדהמה,
רוב הולכי הארבע הביטו על הולכי השתיים בעניין וכל רמש האדמה למינהו זחל, מינה ובינה, למקום מחסה.
יום כזה שסיטבן היה, ללא ספק, הוגה סרט הרפתקאות עתידני ורב פעלולים, עם גיבורים יפים כאלה (טום קרוז לא בא בחשבון הוא נמוך מדי)
יום בלתי רגיל וחד פעמי.
" יום יום", אמרו עליו פעילי שוק הכרמל בימים שאחרי, בין ליקוק אגודל ואצבע המורה לצורך פתיחת שקית סוררת נוספת והשלכת עגבניות אדמדמות לתוכה.
והוסיפו, בליווי תנועת ראש של כאלה שראו דברים רבים ודרמטיים בימי חייהם ,אבל מעולם לא חזו בפלא כזה, "אין אין".
יום כזה . כזה. אין מילים. באמת קשה לתאר.
באמת קשה שלא לקשור לו זרים, אי אפשר להפריז בו.
דרמה.
זה היה יום מכריע.
יום שמזעזע אמות סיפים של אומה שלמה.
יום שמשפיע על רבים, טובים , עשירים, עניים, ערבים, יהודים, צ'רקסים, דרוזים, צבעוניים, לבנבנים (מצטערת אם שכחתי מישהו).
אי אפשר היה שלא להתרגש.אפילו הצינים שביננו לא יכלו שלא לנגב דמעת התרגשות.
הטלוויזיה כל חמש דקות הקדישה תקציר האירוע בשלושים שניות והעיתונים מולאו בהמוני אינצ'ים צבעוניים.

זהו היום שבנק לאומי עבר את בנק הפועלים. או שזה היום שמאמא עוף הוציאה שניצל עם תירס או ...
די כבר באמאשלכם.די.
-מוקדש לכל הקופירייטרים, הפרסומאים, היחצנים, ולצביקה הדר, שעושים ימים כלילות לבלבל לנו את המוח בפרסומות ופרומאים-

תודה.