הצליל הראשון נשמע רחוק ובכל זאת הוא הסב את תשומת ליבי מהספר שקראתי על הספה. בתחילה המודעות קצת נעה מחוץ לספר והאוזן כאילו הזדקרה מעט, כאילו משהו רחוק מהעבר עלה. משהו נשמע מוכר ועם זאת חדש, אחר, מסקרן.
דקה לאחר מכן התנתקתי סופית מהספר והתרוממתי לאט מנסה לקלוט באוזני שוב את הצליל הזה שנשמע לי כמו צחצוח פלדה בפלדה, עם עצמה זהה, כמו קרבות ענקים בין מאסות כבידות וחסרות משקל.התקדמתי לאט שמה לב פתאום שגבותי מכווצות בחוזקה, הצליל התחזק לעברי במקום שאני אנוע לעברו, הצחצוח גבר, חריקות הפלדה המוטלת על חברתה בעצמה אדירה נשמעו כאילו הן מעניקות כוח האחת לחברתה ובה בעת חורצות זו בזו ומטילות גיצים שרייחם כעת הזדחל לאפי.
סקרנותי גברה, חששי איים להציף את ריאותי בכל פחדי ודמי זרם בערקי כאילו היה נחל שוצף היורד בקור מהרים רחוקים הלובשים קרח עבה.
משכתי את גופי וגלגלתי את רגלי קדימה והצצת לחדר החדש שמעולם לא היה כאן וכעת הוא זירה מוארת, אשר במרכזה שתי דמויות שרק עינהם נוצצות בברק מחריד ומלא משטמה. שנאה יוקדת זרמה מעינהם. רק באיחור מסויים והרה גורל המשטמה הקוצפת שפרצה מעינהם הביטה בי בזחיחות מתחתי ורגע לפני שנעלמתי לתמיד, היכתה בי ההכרה בקול צחצוח מתכתי שאני על המוקד וחרבות שני אהובי חורצות את גורלי באבוקות אש.