תכנסי לחדר.
תשתקי.
אל תדברי ואל תרגישי.
את זונה. זונה לא מרגישה.
תעמדי ישר. תני לי לקשור אותך. חזק חזק שלא תוכלי לזוז.
שני ליפופים על כל יד. שניים ולא שלושה.
עכשיו נמשיך לפי התסריט.
אני אפיל אותך על המיטה. את תיפלי. את זונה. אני לא צריך לראות את הפנים שלך. אני לא צריך להסתכל אל תוך הלב שלך דרך העיניים היפות שלך. זה עלול לגרום לך להרגיש.
את תשכבי שם עקודה, הדוקה, לא מרגישה. אסור לך להרגיש. את זונה.
אני אקרע ממך את התחתונים.
לא אוריד. לא אשאיר אותם עלייך כדי לגרום לך לטבוע ברטיבות שלך ולהתחנן שאוריד אותם. זונה טובה לא מתחננת, היא שותקת. זונה טובה לא מדברת. דיבורים פותחים צוהר לנשמה, ולזונה טובה אין נשמה. רק צורך להיות חפץ, כאן ועכשיו.
אני אקרע אותם. ככה עושים לזונה. זה כתוב בתסריט.
את תשכבי שם ולא תחשבי. זונה לא צריכה לחשוב.
ואני אשתמש בך. אצליף, ואקשור, ואביים, ואקח, ואדוש, ואכאיב, ואגרום לך לשכוח שאת חזקה ויודעת הכל ויפה ומוצלחת. כי את לא. את זונה. וזונה לא חושבת.
כי אם תחשבי אולי תרגישי. ואם תרגישי אולי תגלי. תגלי שזה לא משחק.
ואם תגלי כנראה תפחדי. תפחדי להבין שאת באמת זונה. לא כזאת של בין שתיים לארבע. כזאת אמיתית שאוהבת וצריכה את זה. חזק וקשה ומרגיש ואמיתי. ואז אולי תאבדי פעימת לב אחת או שתיים. וזונה לא יכולה לוותר על פעימות לב. זה מרגיש מדי.
אבל יותר קל להיות זונה מאשר להרגיש זונה.
אז בבקשה, תקרא את התסריט ותהיה שולט קשוח, כזה שלא מרגיש. ואני אהיה זונה טובה לפי התסריט, כזו שרק רוצה ללכת לאיבוד. תקשור אותי חזק, בשני ליפופים סביב היד, תזרוק אותי על המיטה ותגרום לי לשכוח שאני מפחדת להרגיש.
כי ככה מתנהגת זונה טובה.
