לפני 5 שנים. 22 בינואר 2019 בשעה 15:38
זה סיפור על אחת שהלכה אל היריד. מצאה בדרך גור דובים שחור נטוש. רעב, חלש ובודד.
אותה אחת שהיה לה לב רחב, ריחמה על הגור ולקחה אותו אליה לביתה. טיפלה בו, האכילה אותו, טיפחה אותו, חיבקה אותו. אפילו קראה לו בשם.
ירמיהו.
וירמיהו הדוב בחזרה העניק לה אהבה. חיבק אותה, ליקק לה את היד, שמח כשהיא באה. יש אומרים שאפילו רקד.
אותה אחת הרגישה שהיא וירמיהו הדוב השחור כבר ממש חברים.
יום אחד כשחזרה האישה הביתה, היכה אותה הדוב השחור בכפו והרג אותה.
סתם ככה בלי סיבה. פשוט בגלל שהוא דוב שחור.
המסקנה? גם אם קוראים לדוב שחור ירמיהו, הוא עדיין דוב שחור.
מוקדש לכל מי שהתאכזב אי פעם מדובים שחורים, מירמיהואים או סתם מאנשים שהתנהגו כמו בני אדם.
