ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פשוט ככה

דו שיח שלי עם עצמי.
דעתנות תתקבל בברכה,
צרות מחשבה, קצת פחות.
לפני 5 שנים. 22 בינואר 2019 בשעה 15:38

זה סיפור על אחת שהלכה אל היריד. מצאה בדרך גור דובים שחור נטוש. רעב, חלש ובודד.

אותה אחת שהיה לה לב רחב, ריחמה על הגור ולקחה אותו אליה לביתה. טיפלה בו, האכילה אותו, טיפחה אותו, חיבקה אותו. אפילו קראה לו בשם.
ירמיהו.

וירמיהו הדוב בחזרה העניק לה אהבה. חיבק אותה, ליקק לה את היד, שמח כשהיא באה. יש אומרים שאפילו רקד.

אותה אחת הרגישה שהיא וירמיהו הדוב השחור כבר ממש חברים.

 

יום אחד כשחזרה האישה הביתה, היכה אותה הדוב השחור בכפו והרג אותה.
סתם ככה בלי סיבה. פשוט בגלל שהוא דוב שחור.

 

המסקנה? גם אם קוראים לדוב שחור ירמיהו, הוא עדיין דוב שחור.

 

 

מוקדש לכל מי שהתאכזב אי פעם מדובים שחורים, מירמיהואים או סתם מאנשים שהתנהגו כמו בני אדם.

 

 

כנפיים​(נשלטת) - נשארתי מבולבלת...
כאילו מה שאתה אומר נורא ברור, ובכל זאת... זה עושה אותי עצובה...
מה זה אומר עלי? :)
לפני 5 שנים
Zodiac - שאת נשמה :)
לפני 5 שנים
סני - ואז אותה אחת התאוששה (מסתבר שהיא לא מתה) ועל אף שהיא לא היתה חזקה פיזית כמו ירמיהו היא הצליחה להרוג אותו במילים. השתמשה בנשק הכי חזק שלה כדי לעלוב בו וללא רחם הפליאה בו את מכותיה, רמסה וכתשה והטיחה בו את כל מה שהיא חושבת עליו, כל מה שהוא באמת. ירמיהו התכווץ וחזר להיות אותו דוב שחור עלוב- רעב, בודד וחלש.
ואז היא השתמשה בנשק הכי הכי מוצלח שלה אפילו יותר ממילים (התחת שלה) וענטזה אותו אל מחוץ לחייו, לנגד עיניו המשתאות, הנטושות, הבוגדניות, מבלי להביט לאחור.
דה אנד. יור וולקאם.
לפני 5 שנים
Zodiac - יש סיכוי שאני מעדיף את הסוף שלך :)
לפני 5 שנים
סני - :))
לפני 5 שנים
כנפיים​(נשלטת) - וואוו
על סוף כזה לא חשבתי....
בהחלט מעורר מחשבה....
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י