פשוט ככה

Lola'{Partial} - אני לא הייתי עוצרת. אבל זה החלק המזוכיסטי שלי

Zodiac - נראה לי שגם מזוכיסטים לא אוהבים כאב לב

Lola'{Partial} - ידעתי שאני מיוחדת.
:)(:

Zodiac - כפרות עלייך

אנוצ'קה שלך - אני כן. לפעמים כל הטוב לא שווה את הכאב לב הבלתי נסבל הזה..

חשופית שתוקה​(נשלטת) - השאלה למה לעצור?

האם בסוף של התהליך שתיארת יש כאב לב? כן.
ועדין האם באמת יש בך חרטה כשאתה מביט לאחור?
לבטח לא.

הכאב שאחרי הוא הכרחי. ככה יודעים שהיה שם משהו אמיתי, שמת משהו אמיתי ועכשיו מתאבלים עליו,
אבל גם יודעים שאחנו מספיק חזקים, לקום בסוף התקופה הזו, לאסוף את עצמינו, ולהתחיל מחדש.

הלב הוא שריר.
ושרירים גדלים מקרעים.

בכוח המוח{Aion} - לא חושבת שכאב הלב מגיע בהכרח מזה שיש משהו אמיתי. לפעמים כאב הלב הוא כאב הפיקחון דווקא, ואז אתה כואב את מה שנדמה לך שהיה לך, ואת העובדה שהצורך שלך הפיל אותך בפח.

חשופית שתוקה​(נשלטת) - פיקחון הוא גם סוג של התעוררות ממרגשות שהיו אמיתיים עבורך. לא?

בכוח המוח{Aion} - כל רגש הוא תמיד אמיתי, במובן שמרגישים אותו, אלא שההגדרה המרחיבה הזו הופכת כל חוויה לכדאית ורצויה, ואני לא חושבת שכולן כאלה. אם (לדוגמה) שמחת כי חשבת שתקבלי משהו, או שחשבת שקיבלת משהו, ומסתבר שמדובר בדבר שונה לגמרי, הרי שהתחושות של האכזבה והמרירות, התחושה שהונו אותך או שהוציאו ממך פעולות מסוימות שלא היית עושה ללא אותו מצג שווא, גורם לכל אותה ״עסקה״ להפוך ללא כדאית בעיני.

חשופית שתוקה​(נשלטת) - כן. אבל פה אנחנו מדברים על דברים שבינו לבינה. הפקחון הוא מרגש אחר לגמרי, שהיה אמיתי, וכיוץ את הלב.

בנושא הזה, בעיקר אם יש*לך* אמת שם, גם אם לאחר המעשה אתה מבין שזו הייתה רק האמת האישית שלך, ולא משהו משותף לשניים- זה אף פעם לא מיותר בעיני.

זה תמיד סוג של גדילה
למידה.
והלב לומד עם הזמן- מי שווה את האהבה שלך. למי מגיע לתאהב אותו.

בכוח המוח{Aion} - הכל תמיד סוג של גדילה, כל חוויה. זה לא אומר שאין חוויות שהיית מעדיפה לסנן.
ואני מדברת על דברים שבינו ובינה. כשאת מבינה שיש רק לך אמת שם, את מבינה שהיה שם שקר, כי אין ״אמת רק לך״, כשזה זוג.
אי אפשר לחזור אחורה ממילא, אבל מה את אומרת? את אומרת שאת רוצה ללמוד לא לחזור על הטעות הזו שוב, ללמוד מי שווה את האהבה שלך כדברייך, נכון? זה אומר שזו היתה חוויה ״לא משתלמת״.
אני כן מסכימה שישנן אהבות שגם בפרספקטיבה לאחור לא היית מוותרת עליהן. כי הטוב עלה על הרע. כי היתה שם אמת לפחות בחלקים גדולים או זמנים ארוכים. כי צמחת גם מהחוויה עצמה, ואולי גם מהפרידה, ובטוטאל, לא היית רוצה לקרוע את החוויה הזו מחוץ לעצמי שלך. אבל מדובר בחוויות שונות.