ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פשוט ככה

דו שיח שלי עם עצמי.
דעתנות תתקבל בברכה,
צרות מחשבה, קצת פחות.
לפני 5 שנים. 30 באפריל 2019 בשעה 21:10

אם היית יכול לחזור אל השניה הזאת לפני שזה קרה.


לחזור שניה לפני. ולעצור.

לעצור את הכל שניה לפני שזה קרה.


שניה לפני שקראת את הפרופיל שלך ואמרת לעצמך וואלה את זאת אני רוצה להכיר.


שניה לפני ששלחת לה את ההודעה.


שניה לפני שפתחת את התשובה שלה.


שניה לפני שקראת את התשובה שלה. ואז קראת שוב.


שניה לפני שחייכת חיוך גדול.


שניה לפני שענית לה. תשובה שנונה חצי שובבה, כזאת שידעת שתוציא ממנה תגובה.


שניה לפני שהרגשת את הפרפרים בבטן.


שניה לפני שהתרגשת.


שניה לפני שנפגשת.


שניה לפני שהתאהבת.


שניה לפני שהיא שברה לך את הלב.


אם היית יכול לעצור שניה לפני.  איפה היית עוצר?

 

 

 

 

Lola'{Partial} - אני לא הייתי עוצרת. אבל זה החלק המזוכיסטי שלי
לפני 5 שנים
Zodiac - נראה לי שגם מזוכיסטים לא אוהבים כאב לב
לפני 5 שנים
Lola'{Partial} - ידעתי שאני מיוחדת.
:)(:
לפני 5 שנים
Zodiac - כפרות עלייך
לפני 5 שנים
אנוצ'קה שלך - אני כן. לפעמים כל הטוב לא שווה את הכאב לב הבלתי נסבל הזה..
לפני 5 שנים
חשופית שתוקה​(נשלטת) - השאלה למה לעצור?

האם בסוף של התהליך שתיארת יש כאב לב? כן.
ועדין האם באמת יש בך חרטה כשאתה מביט לאחור?
לבטח לא.

הכאב שאחרי הוא הכרחי. ככה יודעים שהיה שם משהו אמיתי, שמת משהו אמיתי ועכשיו מתאבלים עליו,
אבל גם יודעים שאחנו מספיק חזקים, לקום בסוף התקופה הזו, לאסוף את עצמינו, ולהתחיל מחדש.

הלב הוא שריר.
ושרירים גדלים מקרעים.


לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י