פשוט ככה

היא חושבת שהיא לבד.
שאתה כועס, או לא מרוצה ממנה. או שסתם אין לך כוח אליה.

אתה יודע שלפעמים לא להיות שם, זה הכי להיות שם בשבילה.

אתה יודע שכל הישג חדש שהיא תשיג וכל עולם חדש שהיא תגלה כשאתה עדיין מחזיק לה את היד, יהיה מקום שהיא כבר הייתה בו.
בשבילה זו תהיה עוד חוויה במקרה הטוב, אבל לא אירוע משנה תודעה.

אתה יודע שרק כשהיא תצא החוצה, אל החושך או הקור, ותנצח את עצמה בכוחות עצמה, היא תרחיב את הגבולות שלה ותגיע למקום שהיא עוד לא הייתה בו. אף פעם.
מקום שלה.
מקום שאליו היא תוכל לחזור בכל פעם שהיא תפקפק בעצמה וביכולות שלה.

לחיי הסיכון והפרך.

לחיי הספינות שבדרך.