אחד עצוב.
אני נוגעת בעצמי וחושבת עלייך.
הידיים שלי קשורות מאחורי הגב, העיניים שלך מאיימות אם אזיז אותן ימינה או שמאלה.
מה במבט שלך שבר אותי ?
הדמעות שלי לא מפסיקות לרדת.
"דיי, דיי, בבקשה. דיי."
עינוי חבל בכפות הרגליים זה הדבר הכי נורא שעברתי. הכי כואב. הכי רשע. המסקרה שלי כבר נמרחה על הפנים. בתחילת הערב מכל ספאנק שלך קפצתי, צרחתי. אתה לא מתחיל בהדרגה. אתה סדיסט. אתה מסתכל לי בעיניים הבוכות עם העיניים הסדיסטיות שלך ומחייך.
"את חושבת שאת יכולה עוד קצת, בשבילי? אני מצטער, את כ"כ יפה כשאת סובלת. "
אני בוכה ומהנהנת. אתה לוחץ. מרגיש כאילו כל האצבעות ברגליים שלי הולכת להישבר ולהתנתק. אני בוכה חזק יותר. אתה מחייך , אבל כמו כפור על החלון ביום גשום, אני בקושי רואה משהו מבעד לדמעות. אני בוכה, חזק, אמיתי.
אתה לא רוצה לשכב איתי. זה פוגע. למה שלא תרצה ?
"אני שומר על הפרדה בין סשנים לסקס. אני מתאהב בקלות אחריי סקס." אמרת לי, מזמן.
סבבה, אבל אמרתי לך שאני פתוחה ללצאת איתך. אתה מתקשר טוב, אתה הטעם שלי, כיף לנו יחד. אולי אני לא הטעם שלך, ואתה סתם אומר שאתה נמשך אליי, כדי שארגיש בנוח לגמור בסשנים שלנו ? ואם כן, זה משנה משהו ?
אתה מחבק אותי ומחייך אליי. יש אפטרקר. אני לא שם.
אני חוזרת הביתה ונרדמת. אני בקושי נושמת. פעם כעסת עליי כשלא שלחתי לך הודעה שחזרתי הביתה. אני מתקשה להאמין שזה המצב עכשיו.
אני פגועה. בחורה שאמרה לך שהיא בקטע שלך ונדחתה. אתה לא רוצה לשכב איתי, אבל מספיק נחמד לך לענות אותי?
אני מפסיקה לגעת בעצמי.
זה מה שאני מאחלת לי?
זה מה שאני מוצאת בו נחת ?
גבר מתוסבך, שלא סגור על עצמו?
גבר שלא סגור על עצמו אם הוא רוצה אותי, או סגור על עצמו בזה שהוא לא?
נראה שמערכת היחסים הזו קרובה לסופה. אבל אתה לא רואה את זה. כמו שאתה לא רואה אותי באמת. רק דרך עדשה – זונת כאב.