אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

טעימה ממני..

לפני 6 שנים. 2 בדצמבר 2018 בשעה 8:36

בכל מלאך יש שד שמחכה להתפרץ. 

 

היום הגיע היום שלי!

לנשום עמוק ולשרוף את כל הרוע מסביבי!!!

בהצלחה לי

לפני 6 שנים. 21 בנובמבר 2018 בשעה 18:18

אז בתוך תוכי אני מרגישה שאתה מרמה אותי.. 

מנסה בכוח לא להאמיו ולהיכנס לזה. . 

אבל החיסרון בנוכחות שלך מטורף.

הוא מעלה בי שאלות האם כל זה בכלל אמיתי..?

גם כמות "הזאבים" סביבי לא ממש תורם להרגשת הבדידות.

פתעם אני מרגישה טרף שמנסה לברוח ולהיסתתר.

 

אני יודעת שאני חזקה ומסוגלת להסתתר טוב, אבל האם אתה שווה את זה בכלל..??

 

אתה חסר לי...

 

ואף שקר שלך כרגע לא ממש עוזר לי.

 

תמיד ידעתי שיש לי יכולת ריפוי של האחר..

רק שאתה כלל לא רוצא להתרפא.. לפחות לא איתי.. 

אתה שוב מסתגר ומתבודד.

 

אתה חסר לי

 

ואף שקר שלך כרגע לא ממש עוזר.

לפני 6 שנים. 19 בנובמבר 2018 בשעה 17:18

דופק הלב טס ל180, אתה מרגיש אותו עוד רגע יוצא לך מהחזה..

הידיים מתחילות לרעוד והמוח פוקד לקסוס בזמן שהעניים מתמלאות בדמעות.

לצערי לא הרבה פעמים בחיי יצא לי לחוות את הסנסציה הזאת.

היום למזלי שוב הרגשתי באה! 

אך הפעם היא התלוותה לכאב נורא.

כזה שלא ניתן לתאר במילים, כזה שממש מרגישים כאב פיזי. . גוף ונפש לרגע מתחברים.

 

הייתי רוצה לחלוק זאת איתך.. אך אתה לא כאן. 

אז היום הרגשתי איך זה שלוקחים ממך חלק.

פשוטו כמשמעו.

זה כאב אדיר שאני לא מצליחה להעביר..

אז ניסיתי לחזור לעבוד, לקח לי שעתיים וחצי לסיים פרוייקט. לסגור את המחשב ולהבין שאני לא בנויה לזה עוד.

אז מה עכשיו? שוב נתרפים לי כל הקלפים?!?! 

 

אחרי חודש וחצי של הסתגרות פנימית במדינה זרה.. 

אני מבינה שנשברתי מהר מידיי, שאולי ויתרתי על עצמי שוב בשביל לרצות את כולם...

לפני 6 שנים. 11 באוקטובר 2018 בשעה 20:20

אחרי רק שבוע בחו"ל והכרות עם מספר לא קטן של אנשים, ממדינות שונות עם דעות מגוונות.. 

אני יכולה להגיד בלב שלם שכולנו שואפים בדיוק לאותו הדבר.

~א~ה~ב~ה~

כולנו בסופו של דבר מחפשים את החצי השני שישלים אותנו.

אם אנחנו השחור, הוא חייב להיות הלבן! 

עד שלא נמצא אותו, אין סיכוי להיות רגועים. 

כי כל האנרגיות שלנו מתרכזות בחיפוש אחריו. 

כמו נרקומן למנה.. 

הנפש שלנו לא שלמה וכל עוד היא תשאר כך היא לעולם לא תרגע!

 

לילה טוב מאיי שם בעולם.. 

אולי החצי שלי עוד עלול להיות כאן 😊

לפני 6 שנים. 23 בספטמבר 2018 בשעה 21:04

לפני 6 שנים. 12 בספטמבר 2018 בשעה 21:00

להיות שם, תמיד כמעט.

תמיד ליד, אבל לא ממש.

מחפשת בכל רגע נתון, משמעות.

מתי הוא יגיע הריגוש?!

 

ממהרת אך לעולם לא מספיקה להגיע לרגע הנכון, בשניה שעדיין לא חלפה. 

 

אני תמיד ליד אף פעם לא שם. 

חוסר יכולת בחירה בין טוב ורע. 

 

בתוכי הכל מערבולת, סובלת מכאב אדיר 

שמלווה בסחרחורת. 

שוב נופלת, נפגעת כאילו בכוונה, אני את עצמי שוב ושוב פוצעת.

אם זה לא מזוכיזם אז אני על גבול המשוגעת.

כי אין הסבר כלל לכל החוזק שגדל בי שניה אחרי שאני נפצעת.

לפני 6 שנים. 4 בספטמבר 2018 בשעה 18:35

לא ביקשתי הרבה. 

רציתי לפני הכל חבר..

אחד כזה שדמעות לא מרתיעות אותו,

אחד שידע לתת עצה טובה כשאזדקק לה. 

אחד שיתן לי צומת לב ויראה שהוא עלי חושב. 

לרגע לא חיפשתי אבא לילדיי, ממן או סקס מזדמן. 

חיפשתי עומק, חיבור, מילה טובה. 

לא מישהו שיחפש את חולשותי ובכל הזדמנות שיש פשוט יפגע בי איתם. 

 

אז איפה אתה החבר שלי? 

 

 

לפני 6 שנים. 25 באוגוסט 2018 בשעה 17:15

הרגע עברתי אונס רגשי. ולא אחר מזה שפעם אולי אהבתי?! 

בנוהל ההתחנפות הקבוע.. 

בכל פעם שהוא מחזיר הביתה את הילדים זה מתחיל.

מנסה בכל דרך אפשרית שאסלח לו.

אולי קצת יותר מידי..

אז הפעם הוא לא ממש הסתפק במילים.

הוא התיישב בספה לידיי, תפש אותי והצמיד אליו. בזמן שהוא מתחיל לנשק לי את הצוור ותוך כדי מדבר.

חוזר כמו תקליט שבור. 

שוב ושוב על אותם המילים. 

עד שכבר צעקתי דיי חלאס תשחרר.

אז הוא "בתמימותו" המאפיינת שואל למה? 

אבל את יודעת כמה אני אוהב..  

אז מתחיל להיות לי חם ואני מזיעה, קופאת מבפנים ובוכה.. 

אני מבקשת ממנו בשקט שילך ודיי אני לא יכולה יותר.. אז הוא מלטף לי את השיער ומסדר מכדי לחשוף את פני ואני ישר מסובבת את ראשי לצד. 

הוא מתקרב אף יותר ולוחש לי באוזן את האמא הכי טובה בעולם והאישה שכל גבר עליה חולם תתני לי עוד צ'אנס ולא תתחרתי אף פעם! 

כל גופי פתעם חוטף צמרמורת,

עם מחנק בגרון, תלך בבקשה אני אומרת.

אל תחזור יותר בתוכי אני מתחננת. 

שונאת אותך! הלוואי ותעשה תאונה בדרך!

לפני 6 שנים. 22 באוגוסט 2018 בשעה 12:45

התחלה חדשה תמיד מפחידה אותי! 

בעיקר עם יש לך רזומה מפואר של החלטות גרועות כמוני... 

אני באמת מאמינה שהכל קורה מסיבה מסויימת. אבל ניסיון העבר פשוט גורם לי לחשוש ולחשוד. 

לצערי איבדתי את האמון באנשים ולצערי גם במשפחה. 

אז כרגע אני בצומת דרכים וצריכה שוב לקבל החלטה שלתוצאותיה יהיו השלכות כלפי כל כך הרבה נפשות וזה מה שמלחיץ אותי באמת. 

מחכה כבר ליום שסוף, סוף משהוא

יתחיל לקבל את ההחלטות במקומי, כי אני כבר עייפתי! 

לפני 6 שנים. 10 באוגוסט 2018 בשעה 12:45

תעניין אותי זה כל מה שאני רוצה. 

תגרום לי לא לחשוב על דבר מלבדך. . 

מנסה להזכר, אבל ללא הצלחה, איך זה מרגיש להתנשק איתך. 

אין דבר שסוחף ומרגש אותי יותר מנשיקה. 

יש לה את הטון והקצב שלה. 

היא מלאה בעוצמות ומחרמנת נוראה. 

כמה דברים אפשר ללמוד על אדם, רק מנשיקה.