לפני 5 שנים. 8 באוגוסט 2018 בשעה 21:41
טעימה ממני..
לפני 5 שנים. 2 באוגוסט 2018 בשעה 16:47
החליטו לשחק לי בראש
אחר כך הם לקחו את הלב וריסקו אותו למיליון חלקים.
את הנשמה שלי הם דוקרים בכל פעם מחדש, ממש כמו בובת וודו.
כן, אני הצעצוע שלהם..
ממש עושים עלי את הסטאג'!
כשאני מדממת מבפני הם הכי מאושרים.
מנסים לדחוף קלישאות, כאילו רק אתמול הפכתי לאמא.
ארבע וחצי שנים מסריחות, שאני מחכה לרגע הזה . לרגע שאוכל לישון במיטה אחת עם כל ילדיי.
שאוכל לכסות אותם בלילה.. להסניף אחד, אחד. ואולי סוף, סוף אשן לילה שלם בשקט, בשלווה, בידיעה שהם כולם בטוחים וטוב להם.
זה היה אמור להיות החלק הראשון בפאזל של החיים החדשים שלנו.
אבל הם ירו בי הפעם חזק וכאב מידיי.
לא בטוח שאצליח עוד להתמודד איתם לבד.
הגיע הזמן להבשיל שרבולים ולהשיב מלחמה.
להצתייד בעו"ד מהשורה הראשונה.
לכם ילדי אני מבטיחה להמשיך להילחם עד נשמתי האחרונה.
כי אתם הגורים שלי ואין יותר מסוכנת ממני כשאני הופכת לחייה!
"תודה רבה" שהצלחתם להרוס לי את הסופ"ש כשהוא עדיין לא התחיל כלל.
יוצאת לדפוק את מה שנשאר מהראש. כי הרגתם אותי כבר!!!!
לפני 5 שנים. 26 ביולי 2018 בשעה 22:10
נכנסת הביתה אחרי יום ארוך שהתחיל בשעה 05:45
משלמת לבייביסיטר ובאינסטינקט נכנסת לחדר הילדים.
הבת שוב הרגישה בחסרוני והתעוררה בבואי. " אימוש " היא ממלמלת וליבי נמס ברגע.
מכסה אותה ועוברת לגברברון שלי. הוא בכלל נמצא בפוזיצייאת שיזוף בקריבים. .
גם אותו אני מרפדת טוב טוב בשמיכה.
בודקת טמפרטורת חדר, סוגרת את הדלת ונשכבת על הספה.
הבית שקט.
שקט בפנים
שקט בחוץ.
זה בדיוק הזמן לחשבון נפש.
מה עשית היום לא בסדר. איפה טעיתי, אולי במשהו פגעתי.
אך פתעם נופל לי האסימון !
פגעתי בילדיי.
פגעתי שלא הייתי כאן כלל.
אז מתחילה סצנה של רגשות אשם נוראיות.
שגם אם הייתי מצליחה להביא אותם במילים, עדיין לא הייתם מצליחים באמת להבין.
כשאני איתם אני שבעה, כאשר אני בלעדיהם אני ריקה.
למה אף אחד לא אמר לי שזה כל כך קשה להיות אמא?!?!
אוהבת אותכם כנופייה שלי.
אין דרך אחרת לחגוג אהבה בלעדייכם!
לנצח אמא.
לפני 5 שנים. 26 ביולי 2018 בשעה 8:38
לפני 5 שנים. 25 ביולי 2018 בשעה 19:36
לא משנה לי מי אתה, לא אכפת לי אם אתה האדם הכי שקט, מופנם ושתקן, וצריך להוציא אותך מהבועה הזאת ולתת לך עידוד, ולא אכפת לי אם אתה האדם הכי רועש, מעצבן, קולני וגס רוח. כל עוד אתה עצמך, אני יכולה להסתדר איתך.
"דיוויד דיאנג'לו"
לפני 5 שנים. 25 ביולי 2018 בשעה 7:29
בכל פעם שאני מגיעה לצומת דרכים בחיי, אני מתחילה לעשות סדר בבית.
פסח... קטן עלי ;)
אז אני מתחילה בפרוייקטים קטנים כמו סידור מגירות שמלאות בחומרי יצירה שבעבר קניתי כשעוד היה לי זמן לנשום.
כשהכל עומד דום בבית אני עוברת לגינה..
אם יש משהו שאני ממש אוהבת, זה לעבוד בגינה.
יש משהו מאוד מרגיע בעבודות גינה.
אז היום התחלתי פרוייקט חדש!
דק לבריכת ילדים 2*3
אני ממש מתרגשת כמו ילדה קטנה.
מחכה כבר לסיים עם האדמה וללכת לקנות עצים 😄 אשמח לטיפים פלוס סוג עץ מתאים למבינים.
----- בהצלחה -----
לפני 5 שנים. 24 ביולי 2018 בשעה 20:51
;Doubt thou the stars are fire
;Doubt that the sun doth move
;Doubt truth to be a liar
.But never doubt I love
לפני 5 שנים. 22 ביולי 2018 בשעה 19:36
כשההורמונים עולים לראש אני יותר גרועה מגבר... עוד ערב סטלה לבד.. נשבר הזיין.
שוב הצלחת לבאס... משחרר מחפשת אחר!
לפני 5 שנים. 20 ביולי 2018 בשעה 20:42
כשאני עצבנית, אני בוכה
כשאני שמחה, אני בוכה
כשאני עצובה, אני בוכה
שרע לי, אני בוכה
שטוב לי, אני בוכה
שכאב לי, אני בוכה
שורה תחתונה . . .
איך חוסמים את השק דמעות המזדיין שלי?!?!
לפני 5 שנים. 19 ביולי 2018 בשעה 18:58
שנים של התמודדות מול אנשים רעים.
אנשים קרים, אגואיסטים ושקרנים.
השרדות של ממש מול החיים (זה ממש לא קטע של רחמים עצמיים) .
אך למרות כל זאת ולמרות הידעיה מה נחוץ מכדי להשתלב "בחברה", עדיין תמיד בחרתי בדרך "הקשה".
כי להשתלב לתוך העדר זה כזה קל.
נורא משעמם ואוטומטי.
אז אני תמיד בוחרת בשביל המפותל.
השביל הישר כלל לא מדבר אלי.
כך גם הגעתי לכאן.
אבל למרות שאני חזקה, עצמאית, מבינה דבר אחד או שתיים על החיים.
אני אוהבת להיות נשלטת, אני צמאה לזה.
הבעיה מתחילה עם העובדה שאני מאוד רגישה וישר נבהלת או נפגעת.
אין דבר שמדליק אותי יותר מלראות אותך טורף אותי עוד במבט הישיר לשמוע את קולך רוטט כשאתה סוטר לי. אבל כמו שאתה מביא אותי לטופ אתה גם בשניה מכבה אותי עם הזלזול והשחצנות שלך.
תגרום לי לחייך ואני אעשה ממך מלך!
תפגע בי ואני אסתגר, רק אתה תפסיד מזה.
כי לעולם לא תכיר את מי שאני באמת 😘