לפני 6 שנים. 19 ביולי 2018 בשעה 12:33
טעימה ממני..
לפני 6 שנים. 18 ביולי 2018 בשעה 19:07
צועדת יחפה ברחבי הקיבוץ, השמש באמצע השמיים והמדרכה רותחת. אבל אני לא מרגישה דבר.
מדמיינת אותך צופה בי מהחלון ולא מעיזה לסובב את ראשי אחורה. עניי נוצצות ומחנק בגרוני. שונאת את הרגע הזה שאני נאבקת בדמעות. הבטחתי לעצמי שלעולם לא אבכה עוד בגללך.
לעזעזל, מה פגום בי שאני כזאת רגישה?
הצעת ללמד אותי.. מתי מגיע השיעור השני?
לפני 6 שנים. 18 ביולי 2018 בשעה 14:29
היום מנהלת הקייטנה התקשרה וסיפרה לי ברוגע שהקטנה שלי בת החמש לקחה סכין ונסתה לשחוט חצי קייטנה..
ואני אומרת.. איזה מתיקות!
בדיוק כמו אמא שלה בגיל 4 ;)
לפני 6 שנים. 12 ביולי 2018 בשעה 18:37
מעולם לא דרשתי להיות הכי טובה,
תמיד הספיק לי להיות רק טובה.
לא כי אני לא מסוגלת להגיע לפיסגה.
אלא כי אני אדם לא תחרותי.
לא אוהבת להתחרות.
אוהבת להיות במקום טוב ורק להעניק ממנו.
אדם ששואף תמיד להכי טוב. לעולם לא הסתפק במה שיש ותמיד יהיה דרוך לכיבוש הבא.
תן לי להאמין שזה עוד קיים.
לפני 6 שנים. 10 ביולי 2018 בשעה 23:18
ככול שאני מתבגרת השיר הזה תופס מקום יותר משמעותי בחיי. . .
ווליום!!!!
להתעורר לתוך עוד בוקר
כמו אתמול שלשום
רוצה לישון ולהמציא לי עוד חלום
רק הוא ניצב פה וצופה בי
מאיץ ולא מפסיק
בתקתוקיו אדיש, אדיש על השידה,
זה השעון, זה ההרגל, זאת השגרה.
אני לוקחת לי עוד יום של חול מהארון
מן המראה דמותי נקרעת...הגיון או שגעון?
וגם הפעם מוותרת כי מאיץ ממולי
אותו שעון, שעון תאום מהשידה.
זה השעון, זה ההרגל, זאת השגרה.
עבד של הזמן
של השעון שמן הסתם
אותו המצאנו בעבר
עבד של הזמן
עובדי אליל שמן הסתם
אותו המצאנו בעבר
זה השעון שמדכא את העיקר.
אני עוקפת מימין כמו שכולם עושים
אצל כולם אצים רצים אותם המחוגים
ולא מוצאת את הבלמים
לא מוצאת נשימה
אני נוזלת עם הזמן בלי שליטה.
זה השעון, זה ההרגל, זאת השגרה.
עבד של הזמן...
אולי אם הוא לא היה, הכול היה שונה
אבל בטוב וגם ברע כמו נישואין (בלי אהבה)
זה ההרגל, זאת השגרה
זה השעון
לפני 6 שנים. 10 ביולי 2018 בשעה 19:54
לעולם לא אתן לך לדעת מה מתרחש בתוך נפשי.
כי אתה פשוט פגום מידי בשבילי.
לעולם לא אחזיק אדם בכוח אם הוא אינו רוצה בי עוד.
אבל הדרך חזרה תהיה מרה מתמיד.
אני שוכחת אבל לעולם לא באמת סולחת.
לפני 6 שנים. 9 ביולי 2018 בשעה 10:00
התחלתי לעשות בשבילי!
שנים שאני דואגת לכולם חוץ ממני.
הרגשה פנימית חזקה שמתבשלת בתוכי כבר תקופה. מתחילה בימים האחרונים לשאת ניצנים של התחלה חדשה ומרעננת לחיי.
בעזרת מספר אנשים מאוד דומיננתים בחיי אני מקבלת שיעורים לאהבה עצמית.
אחרי שנים סביב אנשים אינטרסנטים, אני סוף סוף חווה חברות אמת. רצון אמיתי וטהור של אדם לתת ולא רק לקחת.
אצם היכולת שלי כיום לדעת גם לקבל , לא מובנת מאליו.
אז החלטתי לצאת למשא שלי..
קניתי כרטיסים לחו"ל ושיזדיינו כולם!
גם לי מגיע לחיות.
ההמשך עוד יבוא ;)
לפני 6 שנים. 9 ביולי 2018 בשעה 6:37
לאחרונה החלטתי לחזור לעולם החיפושים באתרי ההכרויות.
האמת שזה אפילו משעשע אותי.
אותם שאלות... תמונה אחרת מאחורי המקלדת.
אז אם הזמן פיתחתי מין סרקזם מרושע.
כאילו אני לא באמת מחפשת.
זה גם מתחיל תמיד עם אותה שאלה מטומטמת. "מה את מחפשת"
האמת.. כשנרשמתי לאתר הייתי חדת מטרה.
אני מחפשת לא פחות מויקינג סטייל טרוויס פימל כזה.. אבל בנתיים אני מתפשרת על איזה שמשון שאני ממש מסקרנת אותו ועוד 890 זכרי ישראל..
אז כן... אני מחפשת סקס בדיוק כמוך.. אני אדם, בשר ודם.
ואם תהיה ממש נחמד אלי, אוליי עוד נפגש וזה היתממש.
לפני 6 שנים. 6 ביולי 2018 בשעה 21:00
So, I'm going now
Away, away
So, I'm going now
Watch me disappear just like a ghost
Ghost, ghost
לפני 6 שנים. 6 ביולי 2018 בשעה 12:55
אם נראה לך שככה תצליח ללמד ולחנך אותי, אז אתה טועה!
עד להיום בבוקר, כבר כמעט ששכחתי מקיומך.
אתה בטוח שאתה קורא אותי. האמת שלפעמים אתה גם טוב בזה. אבל גם אם אני נשלטת, יש רגעים שקנאה גורמת לי לעשות דברים שעלייהם אני לא שולטת!!!
אל תוביל אותי לקצה ותצפה ששקוט.
גם את המידרון הכי גבוהה, אם הדרכה נכונה, אחיזה וחבל אפשר ביחד לצלוח.
שלך המסוקרנת.