לילה. אני עובד על השולחן בסלון, סוגר דברים קטנים למחר, לידי נמצא תיק היד שלך. את יושבת על הספה, מספר מטרים מאחוריי, קוראת ספר. כששאלתי אותך בבוקר האם יקרה משהו היום, ענית לי שלא תכננת כלום אז זה יהיה יום רגיל. התבאסתי, רציתי שיקרה משהו היום, אבל לפחות אם לא קורה כלום, אנצל את זה לסגירת פערים בעבודה. בשלב מסויים אני שם לב שאת עומדת מאחוריי, אני מסתובב אלייך במבט שואל "כן?" "תעמוד, עם הגב אליי, ותתפשט". אני מציית. בזמן שאני מתפשט, את מוציאה מהתיק שלך כיסוי עיניים ואזיקון. את כובלת את ידיי ומכסה את עיניי. "אני לא רוצה שדעתך תוסח, אני רוצה שתתרכז בתחושות של הגוף", את לוחשת באוזניי, "לכן אני מכסה את עינייך" "ובשביל מה את כובלת את ידיי"? אני שואל. "כדי שיהיה לך ברור, עד כמה אתה חסר אונים" את עונה בעוקצנות. אני עומד זקוף ואת מעבירה על גופי את ידייך, את עצרת באיזור הצוואר, ואז דוחפת אותי כלפי השולחן עד שכל פלג גופי העליון נשען עליו. "חכה פה, אני כבר חוזרת". את אומרת והולכת אל החדר. בזמן שאת הולכת אני מנסה לנחש מה יקרה בדקות הקרובות. כמו שזה נראה, את הולכת לחדור אליי מאחור, אבל זה לא מסתדר לי. את יודע שאני בתול אנאלי, והבטחת לי שתעשי את זה בעדינות ובתיאום מראש. את חוזרת אליי. "אני מעלה איתך הילוך", את אומרת "זה הולך להיות אנאלי עדין, אם זה יותר מדי בשבילך תגיד ואעצור". אני מהנהן. את מניחה את ידך השמאלית על גבי, וידך הימנית מלטפת לי בעדינות את פי הטבעת. אני מרגיש את הכפפה על ידך. עוברת מעלה ומטה. את מכניסה את האצבע המורה שלך בבת אחת, ואני פולט אנחת כאב וכל שרירי גופי מתכווצים. "תרפה את הטבעת שלך" את אומרת בטון רגוע. אני מנסה וזה לוקח לי חצי דקה, זה לא קל כשהאצבע שלך בחור התחת שלי. את מכניסה אותה ומציאה שוב ושוב. מחכה שאני אתרגל לתחושה הזו ולמעברים האלה. "אני עכשיו הולכת להכניס שתי אצבעות, מה המצב שלך?" "אני בסדר" "אתה בטוח? זו הפעם הראשונה שלך מאחורה" את שואלת. הדאגה בקולך מחרמנת אותי. אני משיב "בטוח, אני עדיין ירוק". את מכניסה לאיטך שתי אצבעות ומתחילה להכניס אותן ולהוציא. זה כואב לי ומדליק אותי בו זמנית. למרות הכאב אני עוד רחוק מהגבול שלי. "אתה מתרגל לזה יפה, אני הולכת להוסיף אצבע שלישית" אני מהנהן. את מוציאה את שתי האצבעות, מלטפת מעט את האיזור, ומתחילה להיכנס עם שלוש אצבעות. פה אני מגיע לגבול ואומר את מילת הביטחון. את עוצרת, בודקת שאני בסדר, "אני בסדר גמור" אני עונה לך, "הכול טוב". "אני הולכת לפח לזרוק את הכפפה, אל תזוז". אני לא זז עד שהיא חוזרת. כשהיא חזרה היא הסירה את כיסוי עיניי וגזרה את האזיקון. ראיתי שהיא לבושה כרגיל בזמן שכולי ערום. "האם תרצה לשאול אותי משהו?" "כן" אני עונה. "כל האקט התנהל מאוד שונה ממה שהיה עד עכשיו. קודם כל תמיד הודעת לי מראש שיהיה משהו ועכשיו הפתעת אותי, ושנית זה היה מאוד קצר, מה הסיבה לשוני הזה?" "אני שמחה ששמת לב. האקט הזה הוא בהחלט לא אקט רגיל. הוא נועד לסמן משהו. מה לדעתך הוא נועד לסמן?" אני חושב על זה קצת, "שנגמרה תקופת החסד שלי? שמעכשיו את לא תפסיקי להיות עדינה כל כך ותהיי יותר קשוחה?" "אתה מתקרב אבל עדיין לא שם". אני חושב מספר דקות אבל איני יודע. "עד שלא תענה תשובה מספקת אתה תישאר איפה שאתה עומד" את אומרת לי בחיוך.
עברה שעה מאז ואני עדיין עומד באותו מקום, עדיין בלי בגדים, ומבקש את עזרתכם. מה, לדעתכם, מסמן האקט הזה?