"האמת שיש מישהו שמחכה לי עם חיבוק ממש עכשיו, אני לא באמת מעוניינת לנסות מישהו אחר בינתיים".
זו הייתה התגובה שלי לאחת ההצעות שקיבלתי אתמול.
ושלא תבינו לא נכון, ההצעה לא הייתה מגונה או סוטה מידי, סך הכל הצעה בדסמית די מגניבה, אפילו יש מצב שהייתי שוקלת אותה ברצינות אילולא הדבר המוזר הזה שהשתלט עליי.
סגרתי את ההתכתבות והמשכתי לי, לפגוש את זה שחיכה לי עם החיבוק.
החיבוק הכי שווה בעולם! למקרה שתהיתם.
הבוקר כשנכנסתי שוב, ראיתי שענה ב"אני יודע, אמרת לי וזה בסדר גמור. מקווה שהחיבוק היה נעים לך".
השבתי "החיבוק שלו היה מושלם... עד עכשיו אני עדיין מרגישה אותו 😌
מרוב שהוא היה מושלם והשאיר רצון לעוד, יש בי כל כך הרבה פחדים עכשיו... קצת קשה לי להבין איך להתמודד איתם".
אוף, אני כל כך מפחדת ממנו. לא פיזית.
מפחדת ממה שהוא גורם לי להרגיש כשאני איתו.
לי יש מנעול ענק על הלב, מנעול חזק ממש שהשקעתי המון בפיתוח הייחודי שלו, כולל בדיקות QA לוודא שהוא אכן מתפקד.
לא היה ברור איפה המפתח שלו כבר מעל שנתיים וגם קצת ויתרתי לעצמי בלחפש אותו. סך הכל היה לי ממש בסדר ככה.
והוא?
הוא הגיע משום מקום, החוצפן לא הודיע שהוא בדרך, לא צילצל בפעמון, לא דפק בדלת, לא נתן לי את ההזדמנות להתכונן בכלל לכל זה.
המנעול בלתי נראה עבורו... הוא פשוט בא ונכנס, בלי התראה מוקדמת, בלי אזהרות, בקלות, כל כך בקלות, שאלוהים יעזור לי (בכלל לא מאמינה בו, אבל הביטוי עוזר להמחיש קצת את התחושה)
ואני? נשארתי עם כל כך הרבה פחדים שהלב יתרסק, יישבר, יימחץ, יתפוצץ מכל זה והפעם יישאר פגום לעד...
מפחדת כל כך עד שזה גורם לי לבכות עכשיו כמו ילדה קטנה מבועתת 😢
בתור ילדה התמודדתי עם כל כך הרבה, הובלתי סיטואציות מורכבות שגם כללו החלטות של חיים ומוות... יש בי כל כך הרבה כוחות לצלוח דברים קשים באמת, לטפס החוצה ולצאת מזה טובה יותר, כבר עשיתי את זה כל כך הרבה פעמים הרי, ופה?
פה אני נשארת חסרת אונים, מנסה להפעיל היגיון וקצת פאסון, אבל מסתבר ששניהם בפח כרגע, לא זמינים לי בזמן שאני הכי צריכה אותם.
גם כן חברים. עם חברים כאלה...
מרוב שברונות לב בשנים האחרונות, הלב לא התאחה לגמרי אף פעם... יש סדקים שלמדתי לחיות איתם.
היום, כל רמז קטן לסיכון כבר מרעיד אותו כל כך, שאני מרגישה את הסדקים מתרחבים עוד לפני שמכה גדולה בכלל הגיעה.
בתכלס, חומת ההגנה שלי כל כך גבוהה, שאני ממש מקווה שמי שיצליח לעבור אותה, כבר לא יהיה לו כוח לנסות לעבור בחזרה אח"כ ופשוט יישאר.
ההוא מההתכתבות אמר לי ש"עוד אף אחד לא מת משברון לב (נראה לי...), זה סיכון מחושב ששוה לקחת".
מה זה "נראה לי"?! וואלה, נראה לך?? אתה צריך להיות בטוח, אל תשאיר אותי בחוסר ודאות. אלה החיים שלי גבר.
ואם אני אהיה המקרה יוצא הדופן? מה הלו"ז כפרה?!
אתה תיקח אחריות ותגיד לכולם "תקשיבו, אני מצטער, לא חשבתי שזה באמת יכול לקרות, היא הייתה מקסימה ואנושית ונגעה בנימי נשמתי בתיאורים שלה, אני כל כך מצטער"?
העצה הבאה שלו הייתה להמשיך לצבור חוויות עד שיגיע האחד שיוביל אותי על 4 לחופה 😉
הלכתי לנסות לעשות סולחה עם ההיגיון והפאסון, בכל זאת, חברים של שנים, מקווה שיסכימו לחזור.
** פרטי הערב המופלא והמטלטל שהיה לי עם המחבק, שמורים עימי.
** לא המצאתי את "מקסימה ואנושית", הוא באמת כתב לי את זה 😊
