מסלול מוטורי בלתי חוקי

אני שונאת להתעורר עם השעון המעורר שלך.
הוא זוועתי ברמות שאני במרחק שניות ספורות מהתקף אפילפסיה עם הבהובי האורות המחרידים האלה!!!

אני שונאת להתעורר עם השעון המעורר שלך.
זה תמיד אומר שתוך כמה דקות אתה כבר בחוץ...
מחוץ למיטה שלי, מחוץ לחדר שלי, מחוץ לבית.

אני שונאת להתעורר עם השעון המעורר שלך.
הוא תמיד מזכיר לי שהרגעים האלה ביחד קצובים, כאילו עומד לידינו איזה רס"ר שרק מחכה לאיזה רגע נעים ושליו כדי לקטוע לנו אותו.
בן של ז!$@

אני שונאת להתעורר עם השעון המעורר שלך.
כי אין לי שום סיכוי לחזור לישון ברגע שזה קורה.
אני מנסה כל פעם מחדש, נכשלת כל פעם מחדש, נשארת לשכב לידך ערה אבל רדומה כל פעם מחדש.



אני אוהבת להתעורר עם השעון המעורר שלך.
זה מזכיר לי שהגעת לפני, שויתרת על שעות שינה רק כדי להיות איתי.
זה מזכיר לי שעבר עוד לילה בו הצלחתי להירדם כשאתה לידי...
בשביל מישהי כמוני, שישנה באמת רק כשהיא לבד בספייס שלה, שמצליחה להירדם באמת רק כשיש שקט מסביב – זה...

אני אוהבת להתעורר עם השעון המעורר שלך.
כי עכשיו אני יכולה להיצמד אלייך.
עכשיו אני יכולה להעביר את היד שלי עלייך.
עכשיו אני יכולה לסובב את הגב, רק כדי להרגיש אותך מתקרב ואת החיבוק הצמוד שלך מאחור, עם יד שעוטפת.


אני אוהבת להתעורר עם השעון המעורר שלך.
כי זה אומר שאתה פה.
אצלי.
איתי.
שלי.


אז אולי תהיה נחמד ומתחשב ותבטל כבר את האורות המזעזעים?!?