מסלול מוטורי בלתי חוקי

הדבר היחידי שאי פעם רציתי...
זה להרגיש חשובה ומיוחדת למישהו.
להיות זו שאיתה הכל יותר טוב.


לא חיפשתי הבטחות או הצהרות.
חיפשתי רגש, חיבור, כנות, שיתוף...
מאמץ שיראה לי שזה אמיתי, שאני רצויה, זרועות פתוחות.
יכולת לשחרר ולהיסחף אחרי הרגש, עם חיוך על הפרצוף.

ושכל זה יגיע עם סקס. אכזרי ועדין בו זמנית.
לא הרבה דרישות, נכון?
קצת כוח, קצת רוך, קצת הכנעה, קצת כאב, קצת ליטוף, קצת שליטה, קצת משמעת, קצת חיבה, קצת קשירה, קצת חניקה, קצת פחד, קצת חום.
קצת מילים רעות, קצת מילים רכות. נו אתם יודעים, שיהיה איזון.
גם קצת אהבה.
קצת מכל דבר.


בעצם קבלו תיקון על ה-"קצת אהבה".
מזה אני רוצה יותר, אני רוצה הרבה, כן זהו, הרבה אהבה.



עם רצונות כאלה, כנראה שאני לא כל כך מיוחדת אחרי הכל...