אני אתן לכם את המסקנה המתבקשת כבר עכשיו, כדי שתרגישו חופשי להפסיק לקרוא ברגע שתקבלו אותה.
מוכנים?
אז המסקנה המתבקשת היא שאין שום סקס בעולם, גם לא זה שמרגיש לכם כהתאמה הפיזית המושלמת שהייתה שמורה רק לשניכם, שיהיה שווה להגיע בשבילו אל התחתית.
עכשיו אתם יכולים לחזור להתעלם מעוד פוסט שלא יזיז לכם, בזמן שזאת הנשמה שלי שיצאה פה שחור על גבי לבן.
לא חזרתי לפה מזה זמן מה.
לא רציתי. לא יכולתי. גם כשיכולתי לרגע אז הרגשתי מוצפת. ועדיין.
אז הסתגרתי. גם זה עדיין.
הכל עולה לי כל הזמן, הכל מרגיש יותר מידי, לא מצליחה להתקדם, לנשום או למצוא שקט נפשי...
נראה שכולם תמיד צריכים ממני משהו, עזרה, תמיכה, נחמה, אוזן, כתף, פה, גוף חם, לב... ומה איתי?!
גם האימונים כבר לא מספקים אותי כל כך... הדבר היחידי שהיה בשליטתי, שהחזיק אותי בשפיות ובמסגרת. מרגישה אבודה.
לא מצליחה להגיע לשום דבר... ומסתבר שעכשיו גם מפחדת לפגוש אנשים חדשים.
מעצבן! מעולם בחיי לא הייתי ככה.
מגיל קטן אהבתי דברים חדשים, אתגרים חדשים, הייתי שמחה, חברותית, תמיד רוצה לפגוש עוד ועוד אנשים,
מפגשים חדשים היו מרגשים אותי!
ועכשיו?
עכשיו הם משתקים אותי. מרגישה כמו גור קטן ומפוחד שלא מצליח להתמודד עם העולם מסביב...
כמה נזק הרשיתי שיעשו לי...
אל תכעסו עליי... גם אל תשפטו אותי.
אתם לא יודעים איך זה מרגיש כשמורידים אותך למטה כל כך הרבה פעמים, עד שכבר אין לך אמונה בעצמך, עד שכל מה שחשבתם שידעתם על עצמכם מתערער.
גיליתי חולשה גדולה שנמצאת בתוכי, חולשה שבידיים של אנשים לא נכונים יכולה להפוך וגם הפכה להרס וחוסר ביטחון מטורף...
כאשר בידיים של אנשים טובים ונכונים הייתה יכולה להפוך לעוצמה, לגדילה, להתפתחות וטוב.
* פה הרגע לחזור למעלה ולשנן לעצמי את המסקנה.
