התקופה האחרונה מאוד קשה בשבילי. החיים שלי עוברים שינויים רבים מדי, ומצבי הרוח שלי נעים בתנודות חזקות כמעט כמו גלים. המצב הגופני שלי שאני לא בטוחה אם הוא משתפר, מחמיר, ומה גורם לשינוי הזה, המצב בבית, בצבא, הטיפול אצל הקבנית ושינויים אחרים שאני בוחרת. קמה מוקדם, בקושי גוררת את עצמי לצבא, חוזרת לבית שאינו בית, למשפחה שהיא לא משפחה באמת, לא כפי שהילדה שבי הייתה רוצה.
ואז יש אותם, את המלכה, המלך, הנסיך, והכלבה החמודה. אנשים שאני נהנת בחברתם, מרגישה מוגנת, אהובה, רצויה, בעלת משמעות. בהתחלה המלך רצה שנפגש, מהר הבנתי שהמפגש יכלול גם את המלכה, וים, מים. כשהגעתי למיקום ששלחו לי, ראיתי אוהלים ולא ממש הבנתי, עד שהמלכה אמרה לי להביא את הדברים מהאוטו, את כולם. היה לי קשה בהתחלה, הפתיעה אותי העובדה שאנחנו ישנים בחוף, הרגשתי לא מאורגנת ונכנסתי ללחץ. הייתי בסיטואציה שונה לי, אני רגילה להיות עם המלכה לבד, גם עם המלך נפגשתי פעם אחת לבד, ופתאום הייתי בסיטואציה משפחתית שנמשכה יומיים. בהתחלה לא היו ממש שיחות בנינו, בעיקר עזרתי מסביב והרגשתי שאני מיותרת בסיטואציה. נהייתי עצובה, וכשראיתי שהמלכה עוזרת למלך לבשל את האוכל שלי, דבר שהוא תפקידה של הגורה לעשות, דמעתי, הרגשתי לא יעילה. הכתי את עצמי. ואז היא באה אליי, אחרי נסיונות קודמים להבין מה קורה איתי, היא התכופפה על המחצלת, ופשוט חיבקה אותי. ככה כעשר דקות, היא חיבקה אותי, ליטפה אותי, ושרה לי. הרגשתי קצת כמו הילדה שלה, הרגשתי שייכת ואהובה, הרגשתי שמכירים בי, בתחושות שלי. זה אחד הרגעים הכי קסומים שהיו לי בקשר איתה, שהיו לי איי פעם, בכל החיים שלי. הצטרפתי אליה ואל המלך לאכול, לאט לאט הפשרתי והתרגלתי לסיטואציה. נהנתי ממנה. המלך מוכשר מאוד בבישול, הוא מקסים, אדם טוב ואיש שיח מעולה. המלכה.. היא המלכה שלי. אני מעריצה אותה. התחלנו לדבר כשהפשרתי לגמרי, וצחקנו המון. המלכה אמרה לי שאסור לי לשתות מהיין, היא חשבה שהייתי על הכדורים שאני לוקחת. ביקשתי לשתות, ואז עוד, היא אמרה לי לרדת על הברכיים ולהתחנן. היא אוהבת כל כך שאני מתחננת.. ואותי זה מחרמן, לדעת שאני תלויה בה, אישה חזקה כל כך. שזו החלטה שלה, הכל החלטה שלה, היא בוחרת. היא אמרה שאם אשים אטב על הפיטמה היא תתן לי לשתות. התביישתי לשבת ככה מולה ומול המלך, חשופה, אז הצעתי שאשים את שני האטבים ואסגור את הסוויטשירט. זה לא קרה לבסוף.. מצאתי את עצמי חשופה, על הברכיים, ליד המלכה. המלך התקרב אליה, והיא ביקשה ביקשה ממנו משהו שלא שמעתי. עד ששאלה אם שמעתי, המלך נתן לי אישור לגעת בה, ולה, אישור לגמור.
היא פתחה את הרוכסן של הגינס, לבסוף הורידה אותו, ואני הכנסתי את היד מתחת לתחתונים שלה והרגשתי אותה בפעם הראשונה. נגעתי בה, עד שנהייתה רטובה, נישקתי אותה: את השפתיים הטעימות שלה, נשיקות קטנות לאורך הגוף. גרמתי לה לגנוח, והיא חשפה שד, עם פטמה אדומה וגדולה, בשבילי, כדי לטעום. האמת היא שרציתי להמשיך לטעום את הפטמה שלה עוד הרבה אחר כך. היא כל כך טעימה, ומשהו בסיטואציה מרגיע. עינגתי אותה עם הפה והיד, והיא גנחה יותר ויותר. שנייה לפני שגמרה (אני לא יודעת אם היא שמה לב), חירמנה אותי המחשבה שאני אשתיק את הגניחות שלה עם הנשיקה שלי. נישקתי אותה נשיקה עמוקה והרגשתי אותה מתנשפת.. תוך כדי המלך ליטף אותה, נגע בה קצת, ואני הסתכלתי עליו ולא הרגשתי שהסיטואציה קשה לי, היה לי נעים. אני נוגעת במלכה, המלך מלטף מהצד, וקצת יותר בצד- הגלים של הים. כשנגעתי במלכה, הייתי הגורה האוהבת שרוצה להתמסר, לתת, לענג את המלכה שלה. כשאכלנו, הצעתי למלכה ממה שהיה פרוס על השולחן. כשהמלכה אמרה לנקות, ניקיתי. והמלכה גם מאוד התחשבה בי ובכאבים שלי כשהיו.
המלכה שלי מלמדת אותי כמה שקשר הוא הדדי מפעם לפעם. אני רציתי, לענג את המלכה ולתת לה. והמלכה גם נותנת לי המון, היא עוטפת אותי. הפעם אני נותנת מהלב- לא כי אני רוצה להוכיח שאני הכי טובה כמו במשרד, כמו במקומות אחרים. אני נותנת רק מהלב, רק כי זו המלכה.
בלילה נרדמתי, וחיבקתי אותה קצת. בגלל הכאבים והלינה באוהל לא יצא לנו להתחבק הרבה, אבל התכרבלתי עם המלכה שלי. בבוקר הכנו ארוחת בוקר, עזרתי למלך לבשל וישבנו כולם לאכול. התחברתי יותר לנסיך, הצחקתי אותו עם הגאגלינג שלי ועם החפצים שאיזנתי על האף, צחק כל כך עד שהחזיק את הבטן כשחיוך ענק מרוח על פניו. הכלבה התאהבה בי, כך המלך אמר, והוא צודק. לא הורידה את היד שלה ממני, הקשיבה לי, ואפילו באה איתי כשהלכתי לשירותים. והמלך, כשארזנו הכל ביחד נתתי לו חיבוק ארוך ונעים, על שחשב על כל זה, על המאמץ שלו. אני חושבת שהוא מדהים, איך שהוא מתמודד עם מצבים בחיים שלו, האופי והרגישות שלו לצד החוזק. כשהמלכה הלכה, ישבנו על המחצלת, אכלנו בננות ודיברנו, שיחת עומק. אני עושה כאלו המון איתו.
התרגשתי להיות חלק, הרגשתי שיש לי משפחה. הרגשתי שאני אהובה על ידי המלכה שאני כל כך אוהבת ומעריצה, הרגשתי שהמלך מתחבר אליי, הנסיך, והכלבה. פתאום הניתוק מההורים היה פחות נורא, הייתי חלק ממשהו, הייתי עם אנשים שמבינים ואוהבים אותי. והמלכה שלי.. אין כמוה.
יש לי תמונות יפות מהסופש הזה, אפילו תמונה שלי מנשקת את המלכה (אני נפעמת כל פעם כשאני מסתכלת עליה וחושבת איך עלה בזכותי להיות שייכת לאישה כל כך מדהימה), ובכלל, חלק מההרמוניה הזו. כדי לשמור על אנונימיות, אעלה את השקיעה היפה לצד הגלים.
