כתבתי פוסט ארוך וטעון ורגע לפני הפרסום הוא נמחק, חלקים רבים נמחקו מזכרוני שכן פרקתי את כולם מהראש והם יצאו ממני החוצה, אכתוב את מה שנשאר בלב מחדש.
אני ברכב עכשיו רגע לפני נסיעה. פניי מועדות לכיוון היציאה ואני תוהה- אני אחזור לכאן? או במילים אחרות, המלכה תבחר להשאיר אותי לבסוף? אני אוהבת אותה, את כל החלקים בה. היא הכי יפה ומדהימה בעיניי. בדרך לביתה ראיתי את הרכב שלה, עם הכובע הורוד, וחשבתי לעצמי- האישה שאני אוהבת, האישה שאני רוצה לשרת. כל מה שמרכיב אותה מדהים בעיניי.
ובגלל שאני אוהבת אותה, בגלל שהיא אמרה, בגלל שהיא רוצה- אני לא אדבר איתה יום וחצי. אני מכבדת אותה ומקבלת את רצונותיה ויודעת שאני רוצה במה שהיא רוצה. מצד שני יודעת שאם הרצון שלה הוא שאתנתק מחייה אני אשבר כמו ביומיים האלה שעברו, אני גם יודעת שאני יכולה להסב לה טוב והרצון הזה שלא אהיה ינבע בעיקר בחוסר אמון. זה פספוס שאני כועסת על עצמי על שיצרתי אותו.
אני רוצה להאמין שהמלכה תבחר לשמור אותי, שהיא תבין שאני מתכוונת לכך שהיא יכולה לסמוך עליי, הפעם באמת. שהיא תבין שאני שווה הזדמנות נוספת ואחרונה. שהיא תבין שיהיה לה יותר טוב איתי מאשר בלעדיי כי אני לא אשוב על הטעויות שלי כך שבשני האופציות היא לא תחווה את הקושי שעברה, והשוני הוא שאחת מן האופציות כוללת אותי, הגורה האוהבת, והמרצה, כוללת את כל החוויות שטרם עברנו, ויש המון לעבור ביחד..
אני רוצה להאמין שלא תהיה משפחה שנייה שתוותר עליי.
אבל זו רק אני, בסופו של דבר המלכה תחליט ואני אכבד. ועכשיו, אקווה שהיא קצת פחות פגועה ויותר רגועה ושמחה. כואב לי שכואב לה..
לפעמים אני רוצה להעביר כוונה ורגש לאנשים, למפקדות ולמשפחה שלא מבינים את גודל הכאבים הפיזיים, למלכה- שהיא באמת יכולה לסמוך עליי ושאני דוברת אמת בכל מילותיי. הקבנית אומרת לי לנסות להרגיש את הכאב בגוף, ואני מאוד מתקשה עם זה. ואילו, אהבה, ורגשות אחרים- אני מרגישה בחוזקה. כשהסתכלתי על המלכה שישבה מולי, והסתכלתי בעיניה הירוקות- רציתי להעביר את הכוונה והרגש מהלב שלי אליה, כי אז לא היה לה ספק. זה לא יחזור על עצמו. אני משתדלת להיות כנה כמה שיותר ואמיתית וכשיש כוונה חזקה שבוערת בתוכי ואני לא יכולה להעביר אותה בצורה מדויקת זה קשה לי מאוד.
אבל קשה יש בלחם, וגם אותו אוכלים (משפט חרוש). אני אהיה חזקה ולא אתבכיין ואוכיח למלכה שאני מתבגרת לצידה, ואני אהיה הגורה החזקה שיכולה לעמוד מול הרגשות שלה גם כשקשה והיא רוצה ליפול ולהתנפל.
אני לא נופלת יותר, אני איתי, והלב שלי עם המלכה. יש לי כוח רצון עצום, ואני מאמינה בטוב, בחיוביות. זה מה שנשאר לעשות בעולם, להאמין. לא?
