התקופה הקשה ממשיכה, ואני מפקפקת ביכולות שלי. רגע פורחת רגע צונחת. ואז יש את המלכה שלי, שממלאת את החור שפעור לי בלב. כל האהבה החסרה- תוצאה של מעשיי הוריי, שלי עצמי, שברונות לב, העולם.. המלכה דואגת שהאהבה תורגש, תמיד. יש לה כוחות שאני לא מבינה מאיפה היא מביאה, ואני מקווה שעל אף הקושי והחסמים שלי אני מתגמלת אותה כראוי לפעמים.
כרגע הלב שלי מלא בעיקר במחשבות ואהבה למלכה. אבל גם בתהיות.. האם אני צריכה להתחיל לקבל שאף פעם לא יהיה לי בית, או להלחם על אחד? האם למצוא את הבית בתוכי, או להקל על עצמי ולאפשר לי להשען על מה שלימדו אותי שבית צריך להיות? האם לנתק קשר עם ההורים או לא?
כרגע אני יודעת שאני צריכה להעלים את הדלקת בעיניים, כי זה נראה מזעזע, וכואב, ובקרוב אני בסדנת קשירה וסשן עם המלכה והמלך, ואני לא רוצה להראות ככה. אני יודעת שאני צריכה לתת לכאבים בעורף ובגב לעבור. אני יודעת שאני צריכה להגדיר יעדים לשבוע הבא מחדש. אני יודעת שאני צריכה לישון הרבה, כי הנפש שלי מותשת.
מחשבה שאיתה אני רוצה להרדם: אני שייכת למלכה המדהימה בעולם.
תודה שהיית איתי היום, הייתה כימיה מדהימה.. וגם יצא לי לגעת בעצמי יחד איתך בוידיאו, אני שמחה.
תודה לאנשים נוספים שהיו לצידי היום. תודה על רשת תמיכה שהיא לא משפחה