לא משנה איפה אני נמצאת, לא משנה כמה אני מרגישה מנותקת, אני תמיד מחוברת. החיבור נמצא בתוכי, לעצמי, לסביבה. יש סיבה למה אני במקום מסוים. יש סיבה למה אני חווה את מה שאני חווה. זה פחות מדויק לי, אבל זו הזדמנות להתבונן- להיות איפה שאני נמצאת מבחינה רגשית אבל לזכור מי אני. ומי אני מורכב מהמון, מאנשים שאוהבים אותי, מהחברים, מהתחביבים. גם אם דברים כרגע עצורים, גם אם יש סיטואציות בעייתיות, הם עדיין חלק ממני. חשוב למצוא את ההבנה, אבל הבנה אמיתית- להבין מאיפה דברים נובעים ולא רק להבין שיש סיטואציה מסוימת לאדם אחר. הרבה יותר קל ככה, מדובר בהבנה הרבה יותר נכונה וקשובה. זה לא משנה מה היום, סוף שבוע, חג או לא חג, אם אני בבית שלי או לא, אם אני לבד פיזית או לא, אם יש לי משפחה שמחממת אותי או לא, אני מחוברת לעצמי, והכל שולי כל כך וטפל. אני רוצה שיהיה לי נעים אבל כשלא נעים לי אני צריכה ליצור את הנעימות הזאת מבפנים. לדאוג ולחשוב על עצמי. לנשום נכון ולאכול נכון, זה החיבור, זו ההזדמנות. וכל דבר הוא הזדמנות, אנחנו יוצרים את המציאות. ההבנה הזו היא שלי ורק שלי.
לפני 4 שנים. 2 באוקטובר 2020 בשעה 13:28
