אתמול ראיתי אותה אחרי שבועיים שלא התראינו. היו אלו שבועיים קשים במיוחד, בנוסף לגעגועים ולריב שהיה לנו באחד הימים. היא באה לאסוף אותי וירדתי עם שתי כוסות תה. נסענו לפארק, ראיתי את המגפיים שלה מציצות מהמושב וכשיצאנו החמאתי לה עליהן, שכל כך יפות ובמיוחד עליה. שחורות ומבריקות, עם עקבים עד הברך, מעל הטייץ שלבשה. המלכה רצתה לעשן בחוץ עם התה, עד שהחל טפטוף שהפך במהרה למבול, ומצאנו את עצמנו: המלכה עם העקבים והתיק, הולכת ורצה, אני עם כפכפים, הולכת, רצה, ומבינה שאי אפשר לרוץ עם כפכפים. כיסיתי את התה של המלכה עד שהגענו לרכב, סחוטות ממים מכף רגל ועד ראש. הורדתי את המכנסיים ואת החולצה, המלכה תלתה לי אותן להתייבש והביאה לי סוויטשירט לשים מעלי במקום.
הייתה לנו שיחה רצינית ועמוקה, שאיפשרה לי להיות שם עבורה, וגם להבין איפה אנחנו בקשר, ואיפה אני יכולה להשתפר כגורה, ולסייע לה. שמחתי לשמוע כשאמרה שהרגעתי אותה, אני חושבת שהצלחתי להראות את הצד הבוגר שבי.
ביקשתי לעבור אחורה, הייתי צריכים להעביר את הכיסא של הנסיך לבגז׳. לא הצלחתי, המלכה ספרה לי עשר שניות, וקיבלתי עונש. התפשטתי בחניה הגדולה מחוץ לפארק, התכופפתי על הרכב והמלכה הרביצה לי ונשכה. כשנכנסו לרכב, הצלחנו להתחמם מהר מאוד, התנשקנו, בעוד טבעתי בירוק של העיניים שלה, ובפנים המסורטטות שלה. ישבתי על המלכה אחרי שהורדנו גם את הנעליים והמכנסיים שלה. היא נגעה בי ואני ביקשתי לאונן מולה. אוננתי קצת, ואז ירדתי לה , עינגתי והתענגתי ממנה.
ישבתי עליה שוב. היא החדירה לי אצבעות, אחת, שתיים, שלושה, ארבעה. בשלב מסוים הפסקתי להרגיש משהו ספציפי. הרגשתי אצבעות עמוק בתוכי, ומכות מכל עבר, מכות חזקות שנלוו לצלצולים מהסתירות שפגעו באוזן, היו סתירות שפגעו בפה וסתירה אחת שגרמה לי לראות הבזק אור משונה. מכות ובלי שנייה של עצירה, ואני, גנחתי למלכה שלי להמשיך, הסתכלתי עליה בין כל הטרנס הזה וראיתי את המבט החרמן והסדיסטי שלה שאני כל כך אוהבת.. אני חושבת שהיא כל כך נדלקה והייתה קצת מופתעת בעצמה. כך הגעתי לסאב ספייס לראשונה, והשפרצתי בפעם השניה. הגעתי לרגיעה מדהימה ונפלתי לזרועות המלכה שלי שהחזירה אותי למציאות וחיבקה אותי.
הגשם בא בדיוק בזמן הנכון, הוא שטף והפשיט מאיתנו הכל, הבגדים היו ההתחלה לשיחה הכנה, לדחפים שהשתחררו, למחסומים שפרצו, למגע הקרוב ועד לחיבוק האוהב. כמה אהבה יש בנינו. המבט הירוק שלה חודר אל תוכי ורואה אותי כמו שאף אדם אחר לא מכיר, היא רואה את כולי: הילדה, האישה, את כל החלקים החבויים בי שראו אור. ואני רואה אותה, את הקסם שהיא, את הרצונות והתשוקות שלה, את שפת הגוף שלה. המבול מספר על בריאה מחדש על ידי ההרס של הכל, בעוד היא מציפה אותי כל פעם מחדש, ואני נשארת אני.
