אגם הברבורים

אחרי חודש קשה, על גבול המזוויע.. ואחרי שבוע קשה אפילו יותר, שהיה אמור להיות ההתאוששות שלי. אני מתאוששת באמת, לא מהחג, לא מהחופש, מהטבע.

שטפתי את העיניים השורפות, הכנתי לעצמי מיץ תפוחים, ויצאתי עם תיק לטבע שמתחת לביתי.

שדה קטן, אבל אני הלכתי באיטיות והסתכלתי על כל פרט.

ככל שהירוק שוטף את עיניי, אני מרגישה את עצמי טיפה מבריאה, מתחברת.

ראיתי פרחים שונים, אחד היה נראה כמו פרפר.. גם פרפר ראיתי, הוא התקרב אליי ואז התרחק, עקבתי אחריו עם המצלמה.

בחרתי לא ללקט חוביזות בסוף, אחרי חצי שעה שטיילתי בחרתי שלא לקחת מהטבע כלום. הוא כבר נתן לי כל כך הרבה..

לפתע בין העלים ראיתי פטריה, ועוד אחת, ועוד אחת! קראתי שהן גודלות ליד חוביזות, אבל הופתעתי לגלות כל כך הרבה סוגים יפים ליד מגרש חניה, בשדה קטן.

ואז נזכרתי, הדברים הקטנים הם לרוב הכי הכי יפים.