היא זו שהפכה אותי מילדה עם בעיות אמון, לילדה אישה, שמקבלת אהבה ונחשפת לעובדה שהיא מסוגלת לקבל כזו
ילדה שמרגישה פתאום שהיא אהובה, מוערכת, חשובה.
המלכה שלי לימדה אותי שהכל אפשרי. משיחה שמבחינתי, לא הראתה עתיד רחוק מדי, היא הפכה לבן אדם שהכי חשוב לי בעולם.
היא לימדה אותי מה זו השקעה. כל פגישה איתה, כל סשן, היה מחושב ולכל דבר ״קטן״ הייתה משמעות. תמיד נדהמתי מכוח החשיבה של המלכה שלי, ומהכריזמה המתפרצת.
היא לימדה אותי על אהבה של אמא, ועל ביחד. היא, ביחד עם המלך, והנסיך שקיבל אותי כחברה, נתנו לי חוויה של משפחה אמיתית, בה אני חשובה כמו כולם. ובלילות, היא הייתה מקריאה לי סיפור יחד איתו, או בלעדיו.. כשהייתה מקריאה לי סיפור היא הסתכלה עליו, ואז עלי, כמו הילדה הקטנה שלה. היא נתנה לי מוצץ אחרי שהייתי ילדה טובה והעניקה לי רוגע. היא נתנה לי למצוץ את הציצי שלה ולהרגע. לחבק אותה. היא אהבה ונתנה לי לאהוב אותה.
היא לימדה אותי על להיות בן אדם יותר פתוח, מצאתי את עצמי, אדם קנאי ומונוגמי, בקשר עם זוג נשוי, שבקשרים אחרים, גם אני הצלחתי לחוות קצת מחוץ לקשר ולהנות מכל השילובים. היא לימדה אותי שהחיים דינמיים.
ושוב היא לימדה אותי שהכל אפשרי, ולא רק- החיים מפתיעים. ביני ובין המלך נוצר חיבור מדהים ונהפכנו למשפחה מלוכדת.
היא לימדה אותי להיות נשלטת יותר טובה. היא שימשה לי דוגמה, בתור מי שהיא, הנשלטת של המלך. גדלתי להיות גורה מרצה יותר. היא עשתה את זה בעבודה קשה.
היא לימדה אותי שאני אמיצה יותר משחשבתי, יפה יותר, סקסית יותר, מינית יותר.
בזכותה חוויתי כל כך הרבה..
המלכה שלי לימדה אותי על כמה זה כיף לשלב מוזיקה בחיים. לא רק שירים מרגשים ודרמטיים, גם שירים אנרגטיים, כמה שיר אחד כזה יכול להפוך את היום למסיבה אחת גדולה.
המלכה שלי היא גם המוזיקה שלי בחיים. ומעבר לכל מה שלימדה אותי, ונתנה לי לחוות: היא נתנה לי לחוות אותה. יפה, מבפנים ומבחוץ. מבחוץ שיערה החלק והעיניים הירוקות עם המבט המהפנט. נקודות החן היפות שפזורות על גופה. השפתיים המיוחדות והנשיות שלה. מבנה הפנים שלה, הצוואר שלה, הלשון שלה, הירכיים שלה, התחת שלה, הכוס שלה, הידיים שלה שאני נהנת להחזיק. כולה.
והפנימיות שלה- אישה אינטיליגנטית. מצחיקה, מלאת מרץ. טורפת, את מה שהיא רוצה, את החיים. עמוקה. מלאת חן. חזקה. רגישה.
היא גם נתנה לי לחוות מהקשר איתה: לצפות לפגישות איתה, להריח אותה.. לתת לה לגעת בי, לעשות הכל בשבילה. להיות בסיטואציות שזרות לי. לתת את הלב..
המלכה שלי מרגשת אותי. היא היחידה בעולם שאני חייבת לה את החיים שלי.
היא לקחה ילדה אבודה שיכלה להיות בתהום אבל הדחיקה כל כך הרבה. היא עזרה לה. להיות פחות אבודה, לשחרר ממה שהדחיקה, ולהתמודד. להתמודד עם עצמה. להתמודד עם האישה. להתמודד במצבים מסוימים בקשר, בחיים. להתמודד בצבא. היא לימדה אותי להיות חזקה.
ואני, הילדה.. הסתכלתי עליה תמיד עם עיניים שמעריצות את הלביאה. יותר אפילו מאת המלכה.. מלכה סתם יושבת על הכס. לביאה היא מלכה שמלאה בעוצמה. היא לא פחות ממלך החיות. היא שולטת, היא אוהבת, היא דואגת, היא עושה הכל. ואני, החלום שלי הוא להיות כמוה, בדמותי. החלום שלי להיות לפחות מאית ממי שהיא. להיות כזאת חזקה. כזאת מדהימה, כזאת.. מושלמת.
כל פעם שאני חושבת על המלכה אני בוכה. אני מתרגשת. אני גם אוהבת כל כך.
קשה לי עכשיו, אני מודה. אז אני נותנת לאהבה לצאת, ולדמעות לזלוג. ואז אני אומרת לגורה להפוך לרגע ללביאה. לטרוף את העולם, להגיע למטרות שלי, בשבילי, אבל גם בכדי להיות האישה האולטימטיבית עבור המלכה, הגורה העילאית. אני כבר לא באה בגישה של להראות למלכה שאני הכי טובה עבורה. אני, הכי טובה עבורה. אני הכי טובה נקודה. ומכאן, אני זורמת. (דולפין עכשיו?), יש דברים שלא תלויים בי. מה שיהיה יהיה. זה לא ישנה כלום, לא ישנה את העובדה שהמלכה שלי היא הגיבורה שלי. אני אשרת אותה עד סוף ימיי. והיא תמיד תחזיק בלב שלי
