זו תקופה מעניינת, אני בוחרת להגדיר אותה ככה. על פי הגישה השמאנית אנחנו נמצאים בימים של שינוי אנרגטי, מלאים בכאוס, ובאי נוחות לקראת השנה החדשה..
ככה אני מרגישה, מצד אחד טוב לי, מצד שני רע לי. אז אני מנסה לחשוב על מה שחסר,
ואז אני חושבת שאולי אני לא צריכה להוסיף כלום, כי ככל שאני מוסיפה על מה שאינו מוחלט אני מתבלבלת יותר.
אולי אני כן צריכה להוסיף, ולרצות לשנות, כי עם שינוי החלל יכול להתמלא;
ואולי החלל לא יתמלא, אולי הוא לא קיים בכלל. אולי זה בראש שלי.
עוד המון דברים בראש שלי:
רצון לשנות את מה שקיים, לשנות אותי. למשל, לחוות רגעים משפחתיים נעימים שאני לא חווה עם המשפחה שלי. מצד שני, גם במשפחה שלי יש רגעים מצחיקים שאני רגילה אליהם אך אינם עונים לי על ההגדרה. פה אני משתדלת לשחרר ממהשלא שלי, לשחרר מהקנאה, להעריך את מה שקיים, וליצור את הרגעים הנעימים שהייתי רוצה רק לבד.
עוד דוגמא- קשה לי לקבל את זה שיש לי מספר זהויות. מספר סגנונות של לבוש, ילדה ואישה, מרגיש לי שהכל צריך להצטמצם להגדרה אחת. זה מגיע מהמקום שלי שאוהב מינימליזם ופשטות, גם שהיה רוצה להיות אותנטי. אבל דווקא להתעלם מהזהויות האלו יהיה לא אותנטי מצידי.
יש לי רצון לדייק את החיים שלי, אבל ככל שאני משתדלת יותר אני מרגישה שהחיים שנוצרים הם לא שלי באמת. אם אני אקח את זה איטי יותר, לא אתקדם לשום מקום. אז החלטתי גם לחזור לדברים ישנים ומוכרים, למשל למפגשי הקרקס אליהם הלכתי לפני הצבא.
אני חסרת מוטיבציה לקראת האימונים, לא באמת מאמינה שאני יכולה. בתקופה בה הכאבים מציקים יותר, כאבים ישנים וחדשים מתערבבים. אני לא חושבת על זה, אך מודה שזה מבאס את הימים שלי.
הייתה לי שיחה עם חברה שלי על הטוב והרע. אמרתי לה שגם כשטוב לי, רע לי, ולהפך. היא כתבה לעצמה ביומן את המשפט הבא בעקבות:
״כל כך טוב שרע לי. כל כך טוב לי שאולי עוד רגע יקרה משהו רע. טוב לי. פשוט טוב לי. אפשר להירגע, הכל טוב.״
זה הוא רגע של גדילה. אני מקבלת את הטוב, והרע.
