אני חווה בדידות גדולה. מפרידה בין הבדידות ללבד, אני לא לבד. יש בחיים שלי המון אנשים מדהימים. תמיד יש לי עם מי לדבר, ותמיד הזדמנויות להפגש קופצות. יש רגעים שהבדידות גוברת, שנה מלאה בסגרים, קשיים שמנעו ממני ללכת למפגשים, לצד דברים אחרים שהשקעתי בהם- החלמה, הקשבה, בידיאסם, ספורט. עכשיו לקראת יום ההולדת שלי אני מבינה שפחתו מספר החברים שלי משמעותית. יש חברים רחוקים, יש אנשים שרוצים בחברתי ואני לא פיניתי זמן, או חששתי. יש רגעים של לבד בצבא, יש שבועות בלי לראות את המלכה, זה בסדר, יש תקופות כאלה. זה בסדר שהייתי צריכה זמן לבד להתרחק מהכל, וגם אחרים.
אני מחליטה שהשנה הזו תהיה השנה שלי.
אני בוחרת אם אני אדם חופשי. אני מחליטה מה אני רוצה שיהיה. וכשאחליט- הוא יהיה. מאחלת לעצמי גם עוד רגעים כאלו כדי להבין מה חסר. מהמעט שעולה לי לראש: אני רוצה לחזור למפגשי הקרקס, רוצה לחדש קשרים עם מספר אנשים, רוצה להכיר אנשים חדשים, לעשות מדיטציות, רוצה להמשיך להתאמן ולא לפחד, לסמוך על מי שמולי, אני רוצה לצבור ביטחון, אני רוצה שעדיין יהיה לי אכפת, אבל גם לשים זין, להיות שונה, מורכבת, מיוחדת, לא להפגע כל כך מדברים, אני רוצה לתת ממקום לילדה שבי, לשחק בצבעים, ללכת לקניות, לשחק במדבקות, לשחק בחפצים (קרקס! השנה אני רוצה למצוא את השובבות שבתחום), המון צבע וחיוכים! אני רוצה לתת מקום לנשלטת שבי, לגורה שאני, לתת מקום לזונה שבי, לחוות חוויות רטובות, ללכת עם מכנסיים צמודים, איפור, אני רוצה ללמוד צרפתית, רוצה להצליח להתקלח במים קפואים, רוצה להציב אתגרים, רוצה להצטלם מלא, לחוות מלא, לטייל, ללקט.. לעוף על עצמי, כי יש על מה.
2021, bring it on🎉
