הוא קורה גם כשאת לא לבד. כשאת פוסט טראומתית הלב תמיד שבור.. ויש טריגרים שמרחיבים וסוגרים את השבר
כרגע השבר נפתח ואני מרגישה שאם לא אתעלף אקבל התקף לב או משהו בסגנון. אני מפחדת על עצמי.
אני לא יודעת מה לעשות. הדבר הנכון הוא לא לישון לבד ולתת למישהו לחבק אותי הלילה, למישהי.
דמות שתתן לי רגע את הביטחון ותשמור עליי שלא אעשה שטויות. אבל יש סגר, שדפק לי את החיים, את העתיד שלי.
אני לא יודעת מה לעשות עם הלב שלי, לב של ילדה.
תמיד אני אראה את העולם מנקודת מבט פשוטה
שמיים , צבעים , אהבה. אם אני נותנת את הלב אני לא אקח חזרה לעולם
הימים עוברים ואני מבינה יותר ויותר שמשהו פגע בנפש שלי
ועכשיו יש לי נפש מיוחדת, אחרת, שלאו דווקא מתאימה לעולם הזה ולמאה ה21
אני תמיד אהיה ילדה שצריכה ביטחון ומשפחה ואהבה
ההסגרים, הצבא, פוליטיקה, המשפחה שלי, המשפחה השניה שלי, הכל יותר מדי לי
אני לא יודעת כמה זמן עוד אוכל להכיל את הכל בלב כל כך גדול שבתוך ילדה
כל כך
קטנה.