איזה יום נפלא היה לי,
ועדיין משהו חסר שהוא מעבר לחרמנות.
הדחף הזה שמישהי תשחק בי, תשתמש בי, תתייחס אליי כאל רכוש, לרגע.
גם לשחק בעצמי אני אוהבת.
שתחשוב שאני הכי חמודה שיש.
אל תטעו, אני לא שייכת ולא אהיה לאף אחד בקרוב, כנראה בחיים.
ובעצם אם אני רוצה משהו זה סטוץ בלבד, כי לבחורה יש את הצרכים שלה.
אבל האם אני באמת רוצה לחפש שוב? להפגש? לפנות? בשביל סטוץ? או כמה מפגשים מיניים? זה אמור להיות זורם וקליל.
האם אני רוצה לטבול קצת בבידיאסם כרגע?
טעות.
אני רוצה לא לחפש. לא לכתוב. לא כלום.
רוצה שזה יגיע אליי, אם דרך פה אז שיהיה זורם ובלי זיבולי שכל,
אם במציאות, זה לפחות יהיה נקי מהלכלוך שכאן.
ואני לא רוצה שום דבר רציני, אולי משחק. ואולי לא יותר מפעם אחת.
כרגע הדחפים בצד, המיניות בצד. כרגע לבנות את עצמי.
כרגע להתאמץ יותר עבור עצמי מאשר צרכים טיפשיים.
הבידיאסם שאב אותי עמוק לתחתית, אם זה לא קליל, אם זה מוגזם, אני לא רוצה את זה.
כאגע מתאמנת, מכירה אנשים, שבוע הבא חוזרת למפגשי גאגלינג! איזה מרגש.
כרגע מיהלום, הופכת לזהב.
(כרגע נחה אחרי חיסון שני)
