אחרי מתיחות של שעתיים. עשיתי את מה שהמאמנת אמרה, נתפסתי פחות, אבל הבנתי שצריכה עוד מתיחות לירך, במיוחד לישבן שלא מתחתי בכלל.
אני אוהבת להימתח. אז אני נושמת דרך האף, חושבת, ומפנימה באמת.
מבינה שאני צריכה להימתח יותר, מבינה איפה, שרירים כלליים.
ואז הולכת לעומק- מותחת, נוגעת, ומבינה איפה כואב לפני שמנסה להבין אילו שרירים של הארבע ראשי בכדי למצוא מתיחות ספציפיות, ודיוק.
המאמנת שלי אמרה שאני מתאמנת חכמה. היא מכנה אותי בהמון כינויי חיבה לאחרונה וזה מוצא חן בעניי, בא לי להיות חברה שלה. היא אמרה שמחר היא תדבר איתי על מדיטציה ונשימות, היא רוצה להכניס את זה לתוכנית האימונים שלי. זו מאמנת מדהימה, שמבינה שגוף ונפש קשורים זה לזה, במיוחד אצלי. הכנתי מדיטציות כבר ללוז שלי, אבל זה לא באמת קורה, הלוואי שהיא תעזור לי לפקח על זה.
כשאני מותחת את הגבולות של עצמי, זה מאתגר, וקשה.. אז אני פחות נושמת, בעיקר חושבת דרך הראש, למרות שלאחרונה אני מבינה כמה גם למתיחה הזאת הפתרון הוא זהה, נשימות.
הקבנית חייכנית אליי ואוהבת. המפקדת מתה עליי. המלכה שמחה שאני בחיים שלה. הייתה לי שיחה טובה איתה היום, אני שמחה..
ידיד שלי מהקרקס חזר לדבר איתי ואנחנו נפגש בקרוב, סופר מתרגשת. היינו חברים טובים במקום בו הקסם התחיל והשפל שכן.
שתי החברות הכי טובות שלי מהממות, והשיחות שלנו נוגעות ומעניינות. ואנשים אחרים לא מפסיקים להרים לי.
גם בנפש יש לי המון במה להשתפר. אבל אם פעם רשימות שלי היו ממוקדות מדי על הדברים הלא חשובים, עכשיו הן מתחילות לקבל צורה, וכך גם החיים שלי.
תודה על עוד יום שממש לא היה ברור שאחיה אותו, תודה על כאב שלא היה הגיוני שאנשום דרכו, תודה על שקמתי בבוקר, על שאכלתי, שתיתי, התפניתי, אהבתי, דיברתי, צחקתי.
