לאחרונה מפגשים חברתיים יותר ויותר נעימים לי.
אתמול נפגשתי עם איתה. היא, שאני לא מצליחה לקרוא לה רק מלכה, אמא, לביאה, אהובה. חברה, פשוט היא. היא מורכבת מכל אלו, אין דבר שהיא יותר מהאחר. נפגשנו אחרי ריב, היה לנו צורך לעטוף אחת את השניה, להתחבק, להתרפא. לי זה לא הספיק. אז מצאתי את עצמי נושכת ונלחמת. עדיין כעסתי, התבאסתי, משהו לא עבר לי. רציתי להוציא אנרגיות, רציתי לריב ולראות אותה מנצחת, כמו תמיד, היא גם ניצחה, היא תפסה אותי בגרוני אחרי שנשכה, בעוד אני ניסיתי להתרומם שוב ושוב, נכנעתי לה. היא, בעזרת כוח הכבידה. היד שלה נמסה אל גרוני, אני נמסתי אל תוך המיטה. משהו שם גרם גם ללב שלי להינמס טיפה, אחת אחרי השניה.
התקלחתי, היא באה והורתה לי להסתובב. היא החליטה שיוצאים והיא משלמת עליי, זה קורה לא מעט, שאנחנו משלמות אחת על השניה, אבל באותו הרגע הפינוק בא לי בטוב, הרגשתי כמו ליידי. טעינו בדרך, נסענו רחוק- באותו הרגע בו צחקנו, חשבתי לעצמי כמה גם הדרך שעשינו ארוכה. כמה עוד נשאר לנו לעבור, כמה אני מחכה ומוקירה תודה. הגענו לג׳פניקה, בין כל המזגנים שהשאירו ספק שקיץ עכשיו, חלקנו תה בטטה וזה היה מאוד רומנטי וחורפי. נרדמנו ביחד לבסוף.
היום פגשתי את אחת החברות הכי טובות שלי. היא הגיעה כשאבא פתאום התחיל לריב איתי, מה שהתחיל את המפגש שלנו בשיחה על הרצפה של החדר, בהמשך על הרצפה במרפסת. דיברנו על בית, על משפחה, על העבודה, על מצבי רוח. היא אמרה לי שהיא רבה עם אבא שלה, שבמהלך הריב היא ביקשה ממנו שהם ידחפו אחד את השניה, יתנגדו זה לזה, בכדי לשחרר כעס. היא רוצה להביע יותר רגשות, לא להתנגד להם. אז היא גם שמעה שיר בכדי להתמרמר, כי מותר לשמוע שיר בלי פואנטה, כי מותר לכעוס. היא שלחה אותו גם לאח שלה בכדי שגם הוא יכעס. אני נזכרתי באתמול, ברצון שלי לנשוך אותה ולהוציא את זה החוצה, דיי מגניב. אני עושה את זה גם כשדברים מבלבלים אותי ולא ברורים. אני נושכת, משחקת, זה האריה הקטן שבי. שעדיין גור, שעדיין ילד.
בהמשך לפגישה- הכנו ארוחת צהריים מכמה סוגים של דלועים מהממים, עגבניות, שום, אנטיפסטי במלוא תפארתו, טופו, וסלט קצוץ. הייתה ארוכה מדהימה שהסתיימה בחיבוקים ובמשחקים.
לאחר מכן ולאחר שצחקנו המון, הכנו גלידת בננות, מבננות קפואות, שוקולד מאבקת חרובים, קקאו, וסילאן. לקחנו תוספות, ובמהרה החטיף המענג, הפך למשחקים בשוקולד- התחיל בי, שאני אוכלת כמו ילדה לאחרונה. יכולה להתאמץ שלא, נהנת לא להתאמץ, נהנת להרגיש, לשחק, לא לחשוב. במהרה היא מרחה את השוקולד על השפתיים, ועל הלחיים- המשכתי. התחלנו לשחק עם השוקולד, לאכול, להתלכלך, ללקק, להצטלם בפוזות מצחיקות. התעטשתי, היא אמרה לי לא להתנגד לזה, לתת לזה לצאת.
כל המפגשים האלו מראים לי לשחרר. לא להתנגד, להקשיב לגוף, להקשיב ללב.
זה הפך לעמוק יותר כאשר נפל לי ריס בשנית. בפעם הראשונה ביקשתי להיות גמישה, ולקבל בהירות בדברים.
בפעם השניה ביקשתי- לעשות את מה שעושה את הלב שלי מאושר בצורה הכי טהורה.
משהו היום ואתמול שינה אותי. משהו דורש תמימות, אהבה, קבלה, פאן.