לא סתם האתר הזה צבוע שחור. כשאני נכנסת לכאן, לרוב גם העולם שלי דומה. וכשאני כותבת, השחור שבראש שלי לפתע מקבל צבע. כאן אני מרגישה שיש לו מקום, שחור על גבי שחור, מי ישים לב בכלל.
לאחרונה העולם שלי צבוע דווקא באפור, משהו באיזור הזה שבין לבין דווקא שחור יותר מהשחור עצמו. הוא לא וודאי, כשאין רגש ברור- קל מאוד ללכת ללבן, אז לשחור, ולהיות באי יציבות רגשית. בין לבין- אפור של ריקנות.
אני מתמודדת עם כמות מטורפת של שינויים, אתגרים, ובהתאם, רגשות. שום דבר לא יציב, אני למעשה כשטה בסירה נעה בלב גלים חזקים בים. העבודה שלי לא וודאית, הבית שלי לא וודאי, החברים שלי לא וודאיים, לפעמים מרגיש שהם אינם רוצים בי, לפעמים אני תוהה כמה אוהבים אותי, וכמה טובים לי. אני לא וודאית- שום דבר בי לא מקבל אצלי בהירות, וכך, הראש שוחה במחשבות.
מתוך הקשיים המחשבות צפות, ומציפות- מה אם אטבע? אולי זה לא טוב לי, אולי אני לא טובה לעצמי. ואכן כך- אני שוקעת בשחור, וטובעת עמוק, אך מזכירה לעצמי שהמים כחולים, לא שזה יותר טוב.
תמיד כשטבעתי זה היה עמוק בכחול.
כשהגעתי למזח, התעטפתי בחול.