תקופה כזו שהמחשבות בראש שלי רצות, ורצות. ואני, כמו שאני, אוהבת לכתוב את הכל מרגש, ומסודר. אם כי- זה לא עובד לי לאחרונה. כמות הלחץ והרגשות שיש בי מציפים אותי עד למחנק, עד שגרוני חסום למילים, גם ידיי, רועדות מעט.
אני מחליטה לשנות את ההסתכלות שלי על השבועות הבאים. אני מחליטה שהעבודות שקבעתי וכל כך מלחיצות אותי, יהיו מהנות, מרעננות! שבוע הבא אני אתאמן כל יום על קביים ויהיה בסדר, אפילו כיף! זו אפילו נחיתה רכה, עם חבר טוב שלי, שיהיה איתי, ולקראת סוף השבוע. אני אצליח! זו הגישה.
העבודות לאחר מכן- לאחת כבר יהיה לי נסיון, האחרות יהיו עבורי מלאות במשחק. משחק! אני הולכת לשחק, להתחפש, לתקשר, לחייך, כל מה שאני אוהבת, בעצם. ממתי מה שאני אוהבת נהיה לי מלחיץ?
ואם מדברים על אהבה, גם לפתוח את הלב מלחיץ אותי. כשיש עניין אני נסגרת. כמובן שאני לא נותנת לגוף שלי להכתיב לי איך תראה התקשורת שלי, אני נושמת, פותחת את הגרון, מוציאה מילים, ובימים אלו, שרה הרבה.
מוזיקה מוציאה ממני את מה שקשה לי להגיד. כל תו פוגע ברגש אחר, אני מודה על שהתחלתי לנגן. מודה על העבודות המעניינות והמאתגרות. מודה על היכולת לפתוח את הלב. מודה על הסכנות שיש בחיים. לא רוצה לפחד ליפול יותר!
