החנתי את הרכב באמצע הכביש. אני ברחוב לא מוכר לי, נתתי טרמפ לחברה, מוצאת את עצמי כותבת כאן. בחיים המון פעמים אני נמצאת במקומות מעניינים ולא מוכרים. לפעמים אלו הרפתקאות מרגשות, ספק משונות, שמתווספות לערימת החוויות שלי, לפעמים אלה מצבים פחות נעימים, לא מוכרים. היום יצאנו לערב של העבודה, הגיתי רעיון לגבי דבר מהשהתקבל באהדה רבה והיה הסיומת המושלמת לערב שלנו. אני גאה בעצמי, עם כי אחת העובדות לקחה לי את מה שהחזקתי מהיד. ראיתי שזה חשוב לה, והיא מבוגרת, לא אקח חזרה. מהנקודה הזאת והלאה, כן הרגשתי קצת לא קשורה. פתאום הרעש סביבה, כולם הולכים, ברעש, דיבורים, לכיוון האחד, אז יש אותי- אני לא אומרת דברים לשווא, לא אוהבת להקצין התנהגויות, ובעיקר, בוגרת מספיק בשביל להכיל ולהגיב באלגנטיות. במילים אחרות- אני מבינה שאני פצועה מדימכדי את הכאב שלי להוציא החוצה. בנוסף- פצועה מספיק בשביל שנבנתה בי כזו בגרות. הטראומה שלי גרמה לי להמון דברים, לפעמים אלו שתיקות כאלה בדיוק, השקט שלי בהתאם.
לאחרונה אני שקטה המון. אני מרגישה בתהליך רוחני מטורף, ואיתו גם הבגרות, והוויסות, גורמים לי קצת להתכנס, למעשה, אני שולטת במה שיוצא ממני, ומול מי. אני יודעת להקשיב, להבין, לדעת מתי, ולמי נכון להגיד דבר מה. אני מרגישה שהביטחון שלי עלה מאוד, זה כיף לי. גם אותו אני חוגגת- בלבוש, באיפור, זה עוד חדש. שם אני מתלהבת כמו ילדה קטנה, כי כשהייתי כזו- מעולם לא הרגשתי בנוח או שיש בי את היכולת לאהוב את עצמי ככה. היום אני מגשימה המון חלומות שכילדה מתבגרת לא קיבלתי. היום אני אישה חזקה, בעלת ביטחון, שלומדת לנגן, עצמאית, עפה על עצמה. אני שמחה!
עדיין אני מוצאת בי מן הבדידות. גם שם, מן השקט. אני לא צריכה אף אחד שיהיה איתי כדי להיות אהובה חזקה ושמחה, אבל אני בחורה של אנשים, של תקשורת, שאוהבת להכיר ולהתרגש. זה כל כך חסר לי, שזה לוקח חלק מהביטחון שלי. היום חברהשאלה אותי אם יצא לי להתנשק ושזה יהיה מדהים, אז נזכרתי בפגישה מאוד ישנה שהייתה לי, בליינד דייט מדהים ומרגש. הכימיה הייתה בשמיים, שתינו, התנשקנו. בא לי להינמס ככה שוב, בין אם זה זוגיות, לא זוגיות, קשר עם שולטת, באלי להרגיש את השפתיים שלי והלב מתחממים, בא לי אנחה שתשבור את השקט, אך תשקיט משהו בפנים.
