קצת עצוב לי, אני חושבת על מה חסר לי ומבינה שהפרידה לא פרידה שהייתה לפני כשבוע וחצי עדיין משפיעה עליי. ממש הרגשתי לרגע, אתם יודעים? הרגשתי מאוהבת, רציתי הכי, כל הזמן, גם כשפחות- ידעתי שאני רוצה. לא היה בנינו יותר מדי מהדברים על גבי השטח, הברורים- היא אוהבת משחקי מחשב, חיות, סרטונים מצחיקים, ונעים לי איתה. ואני, אני. אבל משהו בפשטות הזאת, בידיעה שמישהי שאני אוהבת יוצאת איתי לבילוי, או שאני ישנה אצלה וזה מרגיש לי נעים וחמים, בעיקר הרגשתי את זה בפגישה האחרונה שלנו, כשהיא באה לבקר אותי עם המדי עבודה, הבלנסטון, והכלבה, כדי לעודד אותי. מה אני צריכה יותר מזה? ממישהי חמודה שאני אוהבת שרוצה בי ומחבקת אותי בפשטות? מישהי קצת היפית, בווייבים שלי, שדומה אך שונה לי, נשית, מקסימה. בא לי קצת נסיכה, שגם אני אהיה נסיכה.
אבל העולם לא באמת מורכב ממלכים ומלכות, נסיכות שיוצאות עם נסיכות. אני רוצה זוגיות, יציבה, אוהבת, מאוד. זה לא שאם היה לי את זה הייתי מוותרת על הכל בשביל ריבוי קשרים, והתנסויות. אבל אני לא מאמינה ביכולת להכיר מישהי כזאת, שתשאר. אז אני נשארת במרדף, אך גם מפסיקה לברוח.