לפני שנתיים. 11 במאי 2022 בשעה 9:35
הילדה שבי צריכה רגע שמישהו יקשיב לה, שמישהו יהיה איתה, יבין אותה. היא עוברת לא מעט- התמודדות עצמית מול חרדות, ניפוץ של סכמות בראש, ובעיקר- ממשיכה במצבים בהם הסכמות עוד לא התנפצו, החרדות עוד לא שתקו. כי אין מצב בעולם שאתן לעבר שלי לעצור אותי.
מה שהילדה לא מבינה, או אולי בכלל האישה שבי לא רואה שהיא צריכה, , לעצור כדי לתת מקום לעבר. לילדה שבועה שהיא לא רוצה להפגע, לילדה שממזמן לא דיברה על האלימות שחוותה בבית כילדה, לא דיברה ואפילו קצת שכחה את הרגעים שחיכתה מתחת לבית, היא צריכה לפתוח את זה, היא צריכה אם לא בבכי- אז בצרחות, האריה הקטן, גם הוא צריך ללמוד לשאוג לבסוף.
