אני חושבת שאני רוצה להפסיק להיאחז במי שהייתי. מצחיק, בהתחשב לכך שכל הבלוג שלי עוסק בילדה שהייתי. כנראה, היא הסיבה לכך שאני אוחזת חזק בחלק מהתכונות שהגדירו אותי אז. אבל האם באמת משהו יכול להגדיר אותי? דעתי היא שתכונה יכולה לאפיין, זמנית, אבל תכונות משתנות, כך גם אנחנו.
לכן אני משלימה עם זה שאני כבר לא הילדה שהייתי. לפעמם היא באה לביקור, היא תמיד תהיה חלק ממני. אבל היום אני אחרת. כמה מתיש זה להיות אחרת, לא רק כי קשה לקבל את זה מול עצמי, אלה גם להסביר לאנשים שוב ושוב, היום אני אחרת, אבל פעם הייתי כזאת, וכזאת! באמת! חשוב שתכירו אותי כך. כי למדתי את עצמי שנים, וגיליתי את הכל עליי, עכשיו- אני תעלומה שצריכה להתגלות מחדש.
אני כבר לא מתביישת במי שאני היום, אני מאחלת לעצמי להפסיק לנסות להחזיר אותה למי שהייתה. אז נכון, אני מוצאת את עצמי שיפוטית לפעמים, ויורד לי מדברים מסוימים, לא תמיד בא לי לענות ישר. לפעמים פשוט בא לי זמן לעצמי. לפעמים מי שמולי לא בא לי בטוב. אבל כמה מגניב זה שאני קשובה לרצונות שלי?
בהמון דברים אני אחרת, גם בהרגשה שלי. אבל אולי אני צריכה להבין שכל עוד לא אאפשר לכל אלו מקום, לא אוכל לגדול באמת.
אני גודלת להיות אישה חזקה, יפה, מוכשרת, חכמה, יותר ממי שהייתי. אני מעריכה את עצמי ושמחה על שאני, אני.
*שקלתי לשים פה תמונה אירוטית, ואז הבנתי שאני לא מרגישה עם זה חזקה או בנוח. אני מרגישה הרבה יותר גאה ועוצמתית עם העובדה שהצלחתי לעשות 3 עליות מתח עם גומיה, אז שמה את זה כאן*
